אני עובדת סוציאלית במכון שיקום בתל אביב.

בתפקידי אני מסייעת לאנשים לאחר תקופת שיקום בעקבות תאונה או מחלה להשתלב בלימודים או עבודה, ולפעמים בהכשרה קדם-תעסוקתית.

במסגרת התפקיד ניסיתי לסייע לבחור, משתקם, בוגר קורס לעיצוב פנים שהיה חסר ניסיון בעבודה והזדקק להזדמנות.

דובר על מתן הזדמנות למשתקם לצבור ניסיון (ללא שכר) ולהדריכו.

עיצוב פנים- תחום לא פשוט בכלל ותחרותי... מאוד שונה מהמטלות שאני בדרך כלל עושה. ניסיתי לחשוב יצירתי ובין היתר פרסמתי מודעה באתר.

דממה.

דממה.

דממה.

אחרי מספר ימים התקשר אליי רן. רן היה סקרן. קצת חקר ושאל בטלפון ומיד קבענו פגישה.

רן היה האדריכל היחיד שהתקשר.

הוא גם הופתע לדעת שהוא היחיד... "מה לא התקשרו עוד?" – לא.

ממש לא מובן מאליו....

בפגישת הכרות בין שלושתנו רן עבר על תיק העבודות ושאל אם הוא יכול להעיר ונתן משוב.

ואז בפשטות, בישירות ובעיקר בטבעיות עשה את זה כבר שם, בבית הקפה...נכנס לתפקיד של מדריך...וזהו- הוא הודיע לי בפגישה עצמה שהוא ידריך את הבחור.

כשדיברנו על זה שאף אחד לא ענה למודעה, והוא כן, הוא גם הסביר: החיים הם הרפתקה, החלטתי, אני מחליט מהר מאוד.

הוא נדלק על הבחור וזהו... הוא סידר לו מחשב במשרדו, והסכים למגבלות ולצרכים המיוחדים הנוספים. פשוט ככה.

הוא עשה הרבה למען הבחור. הלב שלו היה שם לגמרי.

לא פגשתי עוד מדריך-מעסיק כזה מסור ומגויס כמו רן.

פשוט איש טוב באמצע הדרך עם נשמה גדולה.