top of page

רחלי (קרמיקאית)

הכרתי את רן. הייתי איתו בקשר בעניין שלטי קרמיקה של
סברס שאותם הכנתי לו.
עבדנו על השלטים בערך שנה וחצי, אולי יותר. קצב העבודה היה מאד איטי, ואכשהו נוצרה
בינינו קירבה ודיאלוג מעניין.
אני קרמיקאית בוגרת בצלאל, ורן איכשהו הגיע אליי, ויחד התחלנו לעבוד ולגבש את השלטים
שהיו בעצם תבליט עדין של
הבתים מתוך הסמל של סברס, עם כתיבה בולטת של
שנת הבניה - ואופציה לשינוי השנה בהתאם עי' תבנית לחיצה רב פעמית שפיתחתי.
בין פיתוח הרעיון לאישור הסקיצה הסופית נפגשנו כמה פעמים.
לקח לי זמן להבין שהוא פרפקציוניסט, מתיחס לכל פרט, לא מוותר ולא מתפשר, ובנוסף
גם מתעניין בטכניקה ובאיך אני עובדת מתוך התעניינות וסקרנות אמיתית שהיתה בו.
הוא תמיד היה אומר לי שאני עוסקת באמנות הכי ראשונית הכי פרימיטיבית ונורא התרגש מזה.
הבטחתי לו שאלמד אותו לעבוד באבניים - וזה לא קרה.
זו היתה חוויה לעבוד איתו, לשמוע את הסיפורים שלו, וגם להיתרם מהרעיונות שלו .
הרבה שיחות על אמנות, על השפה העיברית, על נעמי שמר, על הילדות שלו...על הטכניון, סברס וגם הערות
על עיצוב הסטודיו, על העבודות שלי.
פגשתי אותו שלושה ימים לפני שנהרג. יום רביעי בצהרים, אישור סקיצה סופית בקפה בזל
בתל אביב, הוא התלהב מהסקיצה, אישר, סיכמנו סופית צבעים וגלזורה והוא הזמין 10 שלטים
וגם ביקש שאפסיק 'לקחת את הזמן' ושאתחיל לעבוד ברצינות, אני בתמורה צחקתי עליו
'איזה מן טייס אתה, מה אתה עושה בבזל כשיש מלחמה'?
לקראת סוף הפגישה שלף פנקס צ'קים, שאל כמה הוא חייב לי עד עכשיו -ושילם את חובו.
בבוקר יום שישי שמעתי על ההתרסקות. איכשהו היתה לי תחושה רעה. בצהרים שמעתי את
השם שלו בהודעה ברדיו.
פחות מחודש אחרי, קיבלתי טלפון מהמזכירה שלו, על השלטים, על זה שלמחרת הראה אותם
לה ולגלית, שמאד התלהב מהעניין, וגם האם נישאר חייב משהו? האם משהו בינינו לא סגור?
בתוך כל הכאוס שמן הסתם היתה בו גלית והמשפחה כולה - עדיין מצאה לנכון לברר גם את הפרטים האלה...
סיפרתי שרן סגר הכל. לא נישאר שום חוב.
השלטים עדיין אצלי, כל כמה זמן תלמיד שואל אותי עליהם ואני מספרת. על רן, על סברס על המלחמה.
ניתקלתי באתר שהכנתם,
והנה הסיפור שלי. הכרתי את רן ואני שמחה על כך שגם אני זכיתי.

רחלי
bottom of page