בוקר חורפי ושמש, בית קפה תל אביבי, יושבת עם לקוחות על תוכניות בניה.

רן בשולחן ליד פגישה משלו, הלקוחות הולכים אנחנו מחייכים אחד לשני,

מכירים? חצי, פעם חיל האויר, משפחה.

שמעתי פעם שנסעת ללמוד בפריז...מרשים (היו לו מילים כאלו שהיו רק שלו)...

אז איך היה שם?
...בפאריז מצאתי את עצמי...

*

החלפנו מספרי טלפון, שאולי נתחבר לעבודה... והזמן עבר.

*

שנה אחרי הוא צלצל שיש לו לקוחות שהוא רוצה שיעבדו איתי

הגיע אלי למשרד עם תוכניות... והתחילה לה שיחה שנמשכה שלוש שנים,

על מקומות אחרים, תרבויות...איך לומדים את מה שאנחנו עושים בשפה אחרת,

והכוונה ללדבר, לחיות, לחשוב, לעשות ולאהוב את זה.

*

עבדנו יחד על 3 פרויקטים 3 שנים בערך...הרבה מילים על בית וחיים.

*

רן התחיל לחשוב על הבית שלו...

אני אמרתי שעברתי כל כך הרבה דירות בחיי, שכבר ראיתי כל כך הרבה

זרים שאורזים, פורקים

ומפרקים את חיי.

מידי כמה זמן..

מתי יהיה לי בית?

בית, זה המקום הזה שאתה עושה בו את המשפחה שלך...

*

לעזור לגלית לסיים את הבית היה כמו לסיים את השיחות הללו עם רן ולהפרד.

*

מנסה לכתוב משהו על החברות העבודה המשותפת כבר הרבה זמן, קשה נורא,

פעם הייתי כותבת,

ימים שלמים מילים.

פעם יכולתי להביע

את עצמי במדויק

שאפילו הנייר היה מבין

לפני

עכשיו קשה, כי זה אומר להפרד,

המילים שבורות, מגומגמות

אולי מתארות את הסוף הזה

הכי טוב בעולם.

*

הבית של בוריס ורנית – היה חלק ממספר בתים שרן תכנן

אחרי שרן ראה את התוכניות שלי...הוא אמר

שיותר משהתוכנית חכמה צריך לקוחות
שיהיה להם אומץ לקבל אותן

וזכינו בכאלו.

שרון בר-אור

חברה ואדריכלית