רן שלי,

אהוב שלי, חבר שלי, בעל שלי ויותר מהכל האבא הכי מדהים של הילדים שלנו.

אין אבל באמת אין ולא יהיה אבא, בעל ואדם מדהים ואיכותי כמוך! יעידו קרובנו וחברינו שתמיד חשבתי, הרגשתי וגם אמרתי את זה.

מהמקום שאני נמצאת עכשיו אני לא מסוגלת לתפוס ולא לדמיין את החיים בלעדייך.

החיים מבחינתי זה
אתה.

לא לכולם זה כל כך ברור אבל לנו זה היה ברור שנזדקן יחד שנהייה מהבתים הטובים, הנעימים שאוכלים ארוחת ערב, כל ערב, כמשפחה.

שנהיה הבית הפתוח שאליו באים כל החברים של הילדים, שנהיה תמיד השילוב המנצח בהורות ואולי בכלל, ואני יודעת שהיינו.

אין לי מושג איך אצור לילדינו שכל כך, כל כך אהבת, סביבה דומה, איך אגרום להם להרגיש כוח ומשפחה שאנחנו כבר לא משפחה.

תמיד אומרים למה הכי טובים נופלים וחושבים שמייפים את האמת, אבל אתה היית באמת הכי יפה מבחוץ ומבפנים. רגיש, אוהב, מסור, מצחיק, אופטימי להחריד, טוב לב, אכפתי. אתה אני חושבת האדם היחיד שעם ילדים באוטו מסוגל לעצור לעזור למשהו לתקן פנצ'ר.

את הימים שהיית עצוב אפשר לספור על כף היד. תמיד אמרת "יהיה בסדר", "תפסיקי לדאוג".

אבל אני כנראה, ידעתי לה אני לא הייתי רגועה.

אהוב שלי, אני מודה לך, מודה לך על 12 שנים נפלאות שגם, כשלא היו קלות, אתה תמיד היית שם, איתי. 12 שנים בהם לימדת אותי לתת בלי גבולות, לאהוב, להכיר ולאהוב את הארץ, ועוד מליון דברים שקשה לי לזכור כרגע אבל כבר טבועים בי.

אני אוהבת אותך כל כך. אני אשתדל להיות חזקה בשביל הילדים, כי אני יודעת שאתה סומך עלי. תשמור עלינו ועלייך, ואני מקדישה לך כנראה בפעם האחרונה את השיר שהקדשת לי עד שעשינו ברור והתברר שהוא נכתב על ארץ ישראל גם אותה מאוד אהבת.