את רן הכרתי בטייסת 190 כשזו הייתה ברמת דויד (טייסת מגע הקסם - להטוט). רן היה חניך בקורס אימון מבצעי ואני מדריך בקורס.

בהמשך, רן נישאר בטייסת כנווט וטסנו טיסות רבות ביחד.

לימים, אני קיבלתי דרגת סרן ורו דרגת סגן (אם אני לא טועה). החברה הטובים בטייסת עשו לנו "זובור" רצחני, כשאותי ואותו מטבילים במבטיית שמנים, בוץ, ביצים מים וכל הבא ליד... כל זאת - בליווי קשירה באזיקים וכו'...

רן ואני החלטנו לנקום בכלל אנשי הטייסת.

מאחר ולרן היו קשרים עם לישכת מפקד הבסיס, הלכנו אל המפקד וביקשנו את שיתוף הפעולה שלו למזימה.

הודענו לכלל הטייסת כי הטייסת זכתה ממפקד הבסיס (שהיה שותף...) בפרס ראשון בתחרות (שלא הייתה ולא ניבראה) - ארוחת צהריים על האש באחד המושבים באזור.

לצורך העיניין, נישלח לטייסת אוטובוס צבאי - וכל אנשי הטייסת הוזמנו כלאחר כבוד לעלות עליו - בבגדי א' כמובן!!!

בתיזמון מדויק, לאחר נסיעה קצרה בתוך הבסיס, עצר האוטובוס בנקודה שניקבעה מראש...

הנהג ירד.

מעבר לפינה הגיחה כבאית "קרוננברג" ענקית שכמובן תואמה על ידי רן ואנוכי מראש.

הנהג הקפיד לסגור את דלתות האוטובוס כשירד - ואנחנו - רן ואנוכי שירדנו יחד איתו, לקחנו את צינורות הכיבוי והצפנו את האוטובוס במים וקצף עד שהנקמה הסתיימה בשלמותה.

לא נותר אחד מאנשי הטייסת שלא "שילם" על אותו זובור אכזרי.

בקיצור - היה כיף להיות בחברתו - כמו שהיה כיף לטוס איתו.

לימים, ואני מפקד משטרת רחובות - נודע לי שרן תיכנן את ביתו של אחד מקציני התחנה - אריק מולכו בנס ציונה. ידעתי זאת רק לאחר שנהרג.

היה לי לכבוד להכיר אותו ולטוס איתו.

יהיי זיכרו ברוך!