ירון
את רן הכרתי כבן קורס קרוב, מעט צעיר ממני, אך מ"הדור שלי". דרכנו נפרדו אחרי הקורס אך הצלחתי לחלוף על פניו באירועים שונים וראיתי בו תמיד אדם צבעוני, ציני, משפט מחץ בכל סיטואציה, מבט עם חיוך קל ושיניים, צוואר קטן...ורחב...(-:
כשהגעתי לטייסת "הצירעה" בשנת 2000 פגשתי שוב את רן והחיבור בינינו בטייסת היה טבעי. רן הרשים אותי כאיש צוות טוב מאד, מקצוען גדול מתחת לכסות הצינית, ריאליסט ומסור לטייסת ולחברים. אני זוכר תחקירים איתו מפינוי צה"ל מלבנון שם תיפקד טוב מאד אל מול סיטואציות מורכבות וחדשות.
כמפקד "מגע הקסם" יצא לי לפגוש אותו בהרבה שיחות, כוננויות ופעילויות שונות, ואפילו להיות למפקדו לזמן קצר באיחוד טייסות הפתן ב 2005. נהניתי תמיד מנוכחותו והחוזק שהביא איתו לטייסת, ובעיקר מכך שהיה מוביל חברתי.
זיכרון מוחשי שנשאר לי הוא נסיעה ארוכה לכוננות בדרום. כרגיל... בעיה עם תובלה שנגמרה ברכב לרמון. בדרך שוחחנו על העסק שקרם עור וגידים... על אהבתו הגדולה לתכנון ובנייה, שיקולים לעתיד, המשפחה שגדלה... ויותר מכל ראיתי איך היה מאושר ומלא מהעיסוק ומהכיוון שהעסק תפס. הוא נראה לי כמו אומן שמגשים את חלומו.
ליל התאונה בה רן נהרג במלחמה היה לילה בלתי יאמן. סיימתי "משמרת" טיסה בחזית וחזרתי הביתה לחצרים. לקראת חצות החלטתי להתקשר לטייסת כדי לבדוק מתי עליי להתייצב שוב לטיסה. הטון בה ענתה לי הפקמ"צית לא הותיר בי שום ספק...משהו רע קרה. מה ולמי – לא היה ברור ולא רציתי להטריד...אך בעיקר חששתי לשאול שמא התשובה תהיה קשה מנשוא. נסעתי מייד חזרה לרמון ובדרך עוברות מול עיניי תמונות אנשי הצוות, מסרב להאמין שמשהו רע יכול לקרות להם.
בננו הרביעי, יובל, נולד רק 5 שעות אחרי מותו של רן...באותו לילה נורא. אחרי כל ההודעות ומשלחות המוות למשפחה...ואלייך...הספקתי עוד לחזור לבאר שבע, להוריד את הסרבל בחניית ביה"ח ולקבל בהתרגשות את פניו של יובל. לרגע קל...היה זה כאילו רן לא הלך...אלא חזר אלינו בצורה אחרת. רגעים חזקים מאד שקשה לי לתאר לך – חיבור בלתי נתפס של מוות כואב ותחילתם של חיים חדשים.
אינני יודע אם יש מילים שיודעות למלא חלל של אבא, של בעל, של אח ובן. העתיד של כולכם יהיה רווי בזיכרונות, וכן, גם בצער עמוק וכאב שקשה יהיה להסביר לפעמים לסביבה.
אבל צריך להמשיך לחיות.
צריך להביט קדימה בשביל החיים.
צריך להביט קדימה בשביל הרגעים שרן היה נהנה לראות אותך נהנית ומתמוגג לראות את הילדים גדלים בדמותו...ומהיכרותי עם רן...אני בטוח שדמותו טבועה עמוק בכולם באופן שלא ניתן להעלים.
אז בשביל הילדים והעתיד לבוא – הביטו קדימה וחייכו. היו גאים באבא, בעל ובן נפלא, אומן ומקצוען שהשאיר את חותמו על כולנו.
אזכור אותו תמיד – צעיר, גאה וחייכן.
ירון
חבר מהטייסת