להיות מילואימניק בטייסת "הפתן" זה אומר - פעם בשבועיים-שלושה לפשוט את מדי הסטודנט או החליפה ולשוב למקום המוכר אי-שם בדרום. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה להגיע לתובלה בשדה דב ולפגוש חבורה עליזה של חברים ותיקים. זה להגיע עם התובלה לבסיס ולראות ששוב לא מחכה רכב שייקח אותנו לטייסת. זה להגיע לדלת הכניסה הישנה, לגלות ששוב שינו את הקוד ולהישאר בחוץ. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה לקבל טלפון זועם מפקידת ההדרכה על כך שאינך עומד ב'מאסט' ואז להגיע ליום טיסות ולגלות שאתה מצוות רק לפיריט אחד. זה לעשות כוננות חצי-שנתית כל שלושה חודשים וחצי. זה להיכנס למטבחון שערוך מכל טוב - ולגלות ששוב אין סכו"ם. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה להגיע למילואים באמצע אוגוסט ולגלות שאחת הפקידות 'שאלה' את המעיל שלך כנגד המזגנים של הקומה התחתונה. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה לעזוב מדי פעם את שאון העיר ולרדת קצת למדבר לטוס בנגב המוריק או הקמל. זה לזהות במטווח את כל המטרות ולא לספר לצעירים, שבעמדה הזאת עמדנו כבר עשרות ואולי מאות פעמים בעבר. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה להתמרמר על כל פעילות חברתית, אבל להגיע לכולן ועמוק עמוק בפנים - גם ליהנות. זה להכיר צמתים ורחובות בעזה, ג'נין וחברון. זה להיות שותף לעשייה הזו שהיא לעתים לא קלה. זה מדי פעם להגיע לטייסת שבה כאילו עצר הזמן מלכת - הפקידות תמיד בנות שמונה-עשרה ותמיד קוראים להן יעל או מיכל. זה להחליף חבר בכוננות רק לחצי שעה ומיד להיות מוזנק ליתרת סוף השבוע. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה בבדיקות ירפ"א לגלות שוב רגרסיה בעין ימין ולשמוע שוב שזה לא בגלל ה-HDU. זה מדי פעם באמצע טיסה להציץ בדפית הקשר בכדי להיזכר בשמו של הצעיר שיושב אתך במטוס מאחור. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה להגיע המון. זה בעצם להיות סדיר, רק עם יותר חופשות בין הטיסות. זה שיחות סוף תקופה - תמיד על המשחקים של 'מכבי'. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה כוננות סוף-שבוע בבסיס שאם הגעת אליה לבד - תמצא עצמך מטפס על הקירות ב-BOQ בלי עיתונים ועם טלוויזיה מקולקלת, אבל אם הגעת עם כל המשפחה בכוונה לבלות סוף שבוע רגועבמדבר - אזי תמצא את עצמך טס כל הלילה בעזה כשהאישה והילדים משתעממים ודואגים ב-BOQ. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה לנצל את הדרך למטוס בכדי להשלים שיחות טלפון לעבודה. זה לחזור הביתה אחרי טיסות מאוחר, כשכולם כבר ישנים, ובבוקר לקום בעיניים עייפות. להיות מילואימניק בטייסת ה"פתן" זה לדעת שמלבד המשפחה הקרובה יש עוד קבוצת אנשים אי-שם בדרום שאתה חשוב להם והם יהיו לצדך אם תצטרך. זה להיות חלק ממשפחה. זה לעזור לחבר בצרה. בעוד כמה ימים נתאחד עם חברים ישנים וגם עם חדשים שטרם הכרנו. יהיה לנו סמל חדש וטייסת חדשה-ישנה. ותהיה לנו גם אחת בלב, עם המון זיכרונות והמון אהבה.