02:00 לפנות בוקר, רונית דוחפת לי את הטלפון לאוזן, אני עוד ישן, "רוצים אותך מהטייסת", "בשעה כזו?", עומרי חייט על הקו, מדבר מהר, "שמע הייתה תאונה", אני צועק: "מי זה?!", הוא מרגיע אותי, מבין שרק התעוררתי, רונית התעוררה קודם וראתה עשרות שיחות שלא נענו, לפלאפון ולטלפון, ניסתה לחזור לטייסת, היה תפוס כל הזמן. נכנסה לאינטרנט וראתה משהו על מסוקים שהתנגשו ואז עומרי צילצל. אני כולי מבועת שומע את ההסבר הקר של עומרי: "הייתה תאונה בטייסת, התנגשו באוויר, כוכבא נהרג, השאר פצועים, עוד לא ידוע מה מצבם, תגיע ב – 04:00 לבסיס הצפוני", אני מברר מי עוד היה שם ומה קורה עכשיו, ועדיין לא קולט.

יושבים בבית, אמצע הלילה, מנסים להבין מה קורה, מתחילים לקבל טלפונים, אף אחד כבר לא יישן בלילה הזה. ואז פתאום רונית אומרת:

"אל תדאג, כוכבא בטוח כבר ייתבע מישהו על זה..." ושנינו מצליחים לחייך ואני מסכים איתה מיד.

גיל