במקרה עמדתי בפרגולה כשיצאת מהטייסת בפעם האחרונה, בדרך למטוס. שאלתי אותך מה פתאום אתה לוקח את ה-laptop? לא היה זמן לדבר, אמרתי משהו על תנאי סביבה של חום ורעידות בתא כניסה לזנב, שלמי מאיתנו שלא בעניינים זה התא
בו אפשר לשים ציוד במטוס שלנו. אתה ענית שאין בעיה – נבדק כבר ונמצא שמיש, שאלתי אם יש גיבוי אמרת שכן.

כמה שעות קודם בצהריים ליד דלפק במבצעים אחרי שלא יצא להיפגש כמה ימים, אמרת לי: "תגיד אתה לא יכול להחזיר טלפון, לא שומע הודעות, מקשיב ל-SMS? היו לי כמה תירוצים על שעות שינה שעות טיסה, מלחמה, שבוע מטורף וכאלה, וממילא נטע וגלית תכננו שננסה להיפגש בסופ"ש כי 21 ביולי זה היומולדת שלי.

כמה שבועות קודם דיברנו בטלפון על העסק החדש שלך, אמרתי לך שאתה צריך להגדיר מדיניות קשוחה לגבי עבודות בשביל חברים מהטייסת או מכל סוג אחר, כי אתה איש טוב מדי שלא אוהב להגיד לא, ואיך אף אחד לא יכול להעריך את האנרגיות, הזמן והפרפקציוניזם שמושקעים בתהליכי היצירה הכרוכים בעבודה שלך... ועכשיו כשיש עסק מסודר הגיע הזמן שלא תזיז את העטים שלך לפני שיש התקשרות מסודרת.

לשיחות טלפון אליך ענית תמיד ב-"חיובי". לא הלו, כן או שלום, לא מה המצב או העניינים, או מה קורה. רק מילה אחת – "חיובי" ואפשר היה לשמוע ולהרגיש שהבן אדם מהצד השני לגמרי איתך, לגמרי רגוע ולחלוטין מתכוון למה שהוא אומר כשהוא אומר "חיובי".

יכולנו לדבר על טיסות משותפות בלהטוט קישור ברמת הגולן הירוקה או הצהובה, תלוי בעונה, או להיזכר איך נחתנו בשטח עם תקלה מדרום לג'נין בדרך לחטיבה 500, כאילו לא טחנו את החוויות האלה כבר 100 פעמים כולל הנסיונות להיזכר ביחד כל פעם מחדש מה בדיוק היתה התקלה במסוק. אף פעם לא נגמר לנו מלצחוק על הפעם שכרמלי שאל אותך בתחקיר אם אתה יודע איפה זה תל פארג', ידעת שיש כזה תל ברמת הגולן אבל המיקום המדוייק היה מעורפל משהו בזכרון שלך אז נתת את התשובה, המיתולוגית לפחות בעייני "...אה במרכזה טיפה מערבית".

אתה היחיד ששמעתי ממנו את האבחנה שמהנדס המזון שהמציא את הבמבה הוא גאון, לא פחות מהמהנדסים בנאס"א שהמציאו את הוולקרו, הסקוץ' שהשם התקני שלו בעברית זה צמדן זיפי.

שנינו אוהבים מאוד את דני סנדרסון, אמרת שהוא הכי טוב בארץ עם גיטרה חשמלית, אולי חוץ מקלפטר שזה לא נחשב כי שניהם מכוורת, אני שמה אני מבין בגיטרות הסתפקתי בלהסכים על חוש ההומור והשפה הייחודיים שמאפשרים לענות "שואב אבק" בתשובה לשאלה מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. ועוד צריך לציין שבשיר של סנדרסון "היא חולה" מופיעה שורת המחץ – שימו טוב לב: "ואני מנתניה ויש לי ת'תשובה".

כוכבא, ציני, אופטימיסט לא חסר תקנה, בעל ידי זהב שמקבלות פקודות מראש מבריק ומוכשר, שחושב מהר ולא שגרתי בצורה יוצאת דופן. חוש הומור ויכולת לשמור על ארשת פנים רצינית תוך כדי שאתה אומר את הדבר הכי בלתי סביר, ובגלל זה תמיד מצליח לך לעבוד עלי בלי קשר לכמות הפעמים שכבר עשית את זה קודם.

כוכבא שלא מבזבז זמן בלהחליט, מה שמאפשר לך לקנות אוטו מעכשיו לאחרי הצהריים, או לנסוע לברצלונה עם גלית מהיום למחרתיים. שמארגן ארוחת צהריים מפוארת תוך רבע שעה ובין לבין עושה להטוטי קלפים לילדים.

החבר היחידי שלי שאפשר לנהל איתו שיחה רצינית על זה שכשחותכים מנגו ועושים חריצי שתי וערב בפרי, ואז לוחצים על הקליפה מבחוץ פנימה מקבלים מן קוביות כאלה שעומדות על גבעה.

בשלב הזה היית אומר בוודאי שהדברים ברורים ושצריך להימנע מעודף אינפורמציה, ומסר הוא תמיד חזק ומתוחכם יותר כשהוא ב- understatement.

מחר או בעוד שבוע או חודש או שנה, כשנשב בחדר תדריכים ופתאום יודיעו שיש דחיה של 5 דקות בזמן התדריך, שזה מעט מדי בשביל לצאת ולהספיק משהו, אבל יותר מדי בשביל החבר'ה לשבת ביחד ולחכות בשקט, נוכל להיזכר שבמצב הזה היית שולף את הבדיחה המפורסמת והחבוטה משהו שלך, דבר שלא הפריע לך להשתמש בה כל פעם מחדש. זה הולך בערך ככה ואני מצטט "טוב אני מציע שנשחק משחק, כל אחד יגיד את השם שלו ושם של חיה שמתחילה באותה אות, אני אתחיל – רן ראם". לבדיחה היתה וריאציה צמחונית אתה היית רן רימון.

איתי, יום ה-30