top of page
מחכים לכניסתך הביתה (אמא ביום השנה)
רן יקר ואהוב שלנו,
קשה להאמין – חלפה שנה, לרגע – עברה ביעף וברגע אחר – נמשכה ללא סוף, העונות חלפו, הנרקיסים והנוריות שטמנתי בסתיו על קברך, פרחו בחורף, נבלו באביב ויבשים נתלשו בתחילתו של קיץ, כך עברה לה השנה, כשמדי פעם מתגנבת אל הלב המחשבה – אולי תשוב?!
עדיין קשה להתרגל לכך שלא נראה אותך.
שוב ושוב מחכים לכניסתך הביתה, ונזכרים איך היית מגיע כשבכל יד אתה נושא סל-קל עם אחד הקטנטנים שכל כך אהבת, כולך זוהר מעונג ומגאווה.
אנחנו נאחזים בזכרונות – להיות איתך עוד רגע קט.
אתה חסר לנו, בן אהוב שלנו. האוהבים אותך מצרים על מה שהפסידו בהעלמותך, אני מבכה על מה שהפסדת אתה, אילו יכולת לראות את זיו שלך, עד כמה גדלה והתפתחה ופניה מועדות לכתה א', את יובל ואיתי הנפלאים, שהפכו בשנה הזו לשני פעוטות מפטפטים, רצים, בעלי דעה ורצונות משלהם. את הבית שהולך ומסתיים ואת גלית המנצחת על הכל. בן אהוב שלי, הפסדת ואתה מוסיף להפסיד.
אבא ואני מרבים לבוא לכאן – להיות קרובים אליך, אתה חסר לנו מאוד, אנחנו מתגעגעים ואוהבים.
bottom of page