top of page

מכתב מהאח אור (בשלושים)

כבר חודש. חודש בו היית קרוב אלי אולי יותר מכל שנות חייך. אתה איתי!!! לא עוזב לרגע, לא נותן לי רגע אחד לבדי, רגע אחד להיות עם עצמי ולחשוב... אתה איתי!!
על אוטוסטרדות סואנות ברכב, בפגישות עבודה, בלילה כשאני קם לעדי שעכשיו מצמיחה שיניים ראשונות, בצפיה בטלויזיה בתחילתו ובסופו של כל יום, ברפרוף בעיתון היומי שמזדמן לדרכי, בקפה של בוקר, אתה איתי!!
המחשבות מתרוצצות, צצות מקצה גבול יכולתן עולות וצפות. זכרונות ילדות משותפים, צבא, מפגשים של סוף שבוע בנתניה. ואחרי זה מטיולים בעולם, לימודים, הכל עולה וצף מחדש. אתה איתי!!!
ילדינו הצעירים שבימים הקרובים חוגגים שנה נולדו כמעט במקביל, בהפרש של חמישה ימים, ואני זוכר את הודעת ה- SMS שלך – "ברכות לצמצום הפער" – וככה היינו מצמצמים אחד לשני כל הזמן.
ופתאום, ממש באמצע, נעלמת. דווקא כשנורא רציתי להתייעץ איתך לגבי הרחבת המשרד, דווקא כשפתאום עניינו אותנו אותם דברים ושנינו יכולנו להחליף דעות.
לפני חודש וחצי ביקרתי אותך במשרד שפתחת בבנימינה. הרגשתי שאתה ממש לפני המראה, לא היה דבר שיכל לעצור אותך. האמנת בעצמך, הרגשת שהעולם קטן עליך, לא היססת לרגע, העזת...
חיית כאילו אין מחר... וכנראה ידעת שבאמת אין מחר.
ולמרות שאתה איתי עכשיו בכל מקום, אני מרגיש בעצם נורא לבד, כאילו הכל נגמר... כבר לא תעבור לקפה אצלי כשאתה על כביש 6, כבר לא תראה איך הורחב המשרד שלנו שהיית מעורב בו מההתחלה.
כבר לא נחליף עצות איפה כדאי לקנות מחשבים ואיך עושים שיוך דירות בקיבוצים ואפילו לא באיזה צבע לצבוע קיר מסוים.
כבר לא נחלוק יחד ארוחות גורמה, מהן ידעת יותר מכולנו להינות, וגם להכין ולדאוג להנאתם של אחרים.
כבר לא נחלוק יחד חוויות על ילדים שמתעוררים בלילה ולא נותנים לישון, על לבטים בחינוך ובצדקת דרכנו.
הכל נגמר...

ולמרות זאת אני רוצה להבטיח לך שנתאמץ שהכל ימשיך לפי התכנון. לא ניתן לאובדנך לעצור אותנו, כי לא ככה רצית. נעשה כל שביכולתנו לשמור על גלית והילדים שלך – זיו, יובל ואיתי, שרק עכשיו אני מוצא זמן להכיר אותם. נדאג אחד לשני כדי להקל על הקושי העצום שנוצר לנו. נעשה הכל כדי שהכל ימשיך ולא יעצור.
היה שלום אח יקר,
אור

​אתר ההנצחה לזכרו של רן כוכבא  1969-2006 

רן כוכבא חתימה
bottom of page