top of page

קינה לטייס מאת יעקב צור (דוד)

לו ניתן לך
ברגע הנורא ההוא
רק לפרוש זרועותיך
ולדאות הלאה בשמי הלילה
קל כנוצה
חופשי מכובד,
ועל כנפי אהבה צחורות
לטוס אל מקום מבטחים.

לו ניתן היה
לרחף עוד רגע
בכוחו של החיוך הטוב שלך
ולהאיר את העלטה מסביב
בזוהר האור הירקרק שמרצד בעיניך,
בזיו מבטך השובב, המלטף.

לו רק יכולת להינתק מן המוסרות,
להמריא כציפור יפה,
זהובת נוצה,
לשוב אלינו, בכוחה של אהבה.

אבוי לנו
הניצבים מטה
על האדמה הכואבת
חסרי אונים,
שלא עמד בנו כוח
לעטוף אותך בהילה קסומה
של אור,
לגונן עליך
לחבק אותך
לעצור את הנפילה.
bottom of page