כך הייתי פותחת כל מכתב שכתבתי אליך, ואתה נהגת שלא לענות. גם הפעם כנראה שלא אקבל תשובה, ובכל זאת כמה מילים לי אליך. ימי השבעה הסתיימו מזמן, המוני אנשים, אמרו שבאו בגללך – אך אתה חסרת. אילו סיבת חסרונך לא הייתה כל כך עצובה, יכלו ימים אלה להיות ימי שמחה – מפגש עם מכרים ותיקים.

מנסים לחזור לשגרה כשחסרונך מורגש בכל, כל מפגש מזכיר לנו אותך, בן אהוב. המלחמה הארורה הזו כמעט ונסתיימה, אומרים שניצחנו. אנחנו הפסדנו, היא הותירה אותנו, כל האוהבים אותך ועוד הרבה משפחות עם הפסד שאין גדול וממנו, עם חסר שמכאיב כל נים בגוף.

אבא ואני בקרנו את נעם השותף שלך לטיסה האחרונה, מתפללים להחלמתו שתהיה מהירה וקלה, וחושבים איך הכל יכול היה להיות אחרת...

גלית, זיו, יובל ואיתי נפלאים, אתה אהוב שלי חסר להם כל כך. מי יקום אליהם בלילה, מי יקשור אותם במכונית, מי ישתולל אתם ויצעק להם קטנטנים, אנחנו שוב מבטיחים לחבק אותם תמיד בהמון אהבה. השבוע הכנתי עם זיו הנפלאה כדורי שוקולד, זכרנו להוסיף הרבה רום – כמו שאהבת...

סרן רן כוכבא – רנינקה שלי, ילד יפה תואר בסרבל טייסים, בשבילי היית ותשאר תמיד אלוף. אלוף שלי, אני לא מצדיעה לך, אני מחבקת אותך חזק, בן יקר, בחיבוק אוהב של אמא ומבקשת שמור על עצמך בדרך אליה יצאת.

באהבה אמא