top of page

דברים לזכרו של רן כוכבא בטקס חנוכת

רן כוכבא היה בן-אדם.
בן-אדם של נתינה לזולת: למשפחתו, לחבריו ורעיו, וסתם לאנשים שנקרו בדרכו.
ומעל לכל, נתינה לעמו, למולדתו. כן, למולדת.
אצל רן הייתה למילה הזו משמעות עמוקה. שלא כמו רבים אחרים, הוא התייחס אליה ברצינות.
רן גדל על ערכים. ערכים יהודיים, לאומיים, אנושיים. הוא ינק אותם עם חלב אמו, קלט והפנים אותם מהוריו, מהסבים והסבתות. לרן יש שורשים עמוקים בארץ הזו. הוא ניצב על נדבכים איתנים של תשתית משפחתית החצובים בסלע.
לפני כמאה ועשרים שנה התיישבו אבות אבותיו ממשפחת אביו לא רחוק מכאן, על שפת מי-מרום. הם נאחזו באדמה של יסוד-המעלה, שם התמודדו בקשיים ותלאות ולא וויתרו.
לפני כמאה שנה תקעו אבות אבותיו, מצד אמו, יתד ראשונה באדמת אום-ג'וני ליד הירדן והכנרת, הקימו את דגניה ואחר-כך, עם ראשוני נהלל גאלו את אדמת עמק יזרעאל.
בני המשפחות הללו נשאו את נס ההתנדבות למען טובת העם בכל דרך, דור
אחרי דור.
עוד לפני קום המדינה היו בהם אנשי מעשה חרוצים ולוחמים אמיצים, בעת שנדרשו: בפלוגות הלילה של וינגייט, בשורות אירגון ההגנה, ובפעילות המחתרת של האירגון הצבאי הלאומי. הם סיכנו את נפשם, נכלאו במחנות המעצר הבריטיים, משפחותיהם סבלו, אך מעולם לא נרתעו.
משקמה מדינתנו העצמאית, כל בן וכל בת שירתו בצבא מתוך הכרה לאומית, במאמץ לתת את המרב.
עשרות חיילים וקצינים מהמשפחה הרחבה שבה גדל רן שירתו ולחמו לפניו בכל מלחמות ישראל, ולצערנו היו גם ששילמו בחייהם, והותירו לנו זיכרון ומורשת כאבוקת אש ההולכת לפני המחנה:

הטייס עמנואל רוטשטיין

שנהרג בשנת 1948



הקצין זאב עמית

שנהרג בשנת 1973



הקצין אייל צור

שנהרג בשנת 1982
ורן כוכבא האהוב שנפל כאן, במקום הזה, לפני שנה.
בשיר הנדר של זאב ז'בוטינסקי יש פיסקה על "שירות":

"ביום שירות אני כמוט נחושת

כגוש ברזל בידי נפח, ושמו ציון.

חרשני כרצונך – מגל, גלגל חרושת,

או חרב ופגיון"
רן היה כזה. הוא לא הסתפק בשירות רגיל, אלא שאף אל-על והתנדב לקורס טייס. רן
המשיך לשרת במסוק הקרב שלו הרבה מעבר לנדרש ממנו.
הוא רצה לבטא את תחושת היופי והיצירה המקורית שבו, היה לאדריכל פורה ויצירתי, שתורם לבניין הארץ אך כאשר נקרא אל הדגל ידע לאחוז בחרב ולהלחם למען הערכים שבהם האמין.
רן, היה בן-אדם, איש משפחה מסור ואוהב, נאמן לארצו ולעמו. ציוני
אמיתי.
bottom of page