שוב אנחנו כאן אותו מקום.כנראה שאי אפשר להתרגל לזה.

הימים חולפים הזמן דוהר
השגרה ממתנת, המטלות הרבות של החיים נותנות לך לפעמים שקט מסוים גם אם לא ממש אמיתי. אבל כשהיום הזה מתקרב, משהוא עוצר בך משהו מחזיר אותך לאותה תקופה נוראה. הקיץ היה בעיצומו מעבר לקו חדרה, המלחמה נראתה, משהו חפוז ומהיר שאם להודות לא ממש הטריד את אלה שלא השתתפו בה. ואני לרגע לא דמיינתי שהאפיזודה הזו תהפוך את חיי לאחרים לגמרי. יום שישי העשרים ואחד ביולי שש וחצי בבוקר, אני ישן באלכסון, מיכל בהנמכה לקראת נחיתה בפריס. טלפונים מנותקים כדי
להימנע מהמטרידים הקבועים של שעות הבוקר ולנסות לגנוב עוד קצת שינה לפני שהילדים מתעוררים. דפיקה בדלת, מעיף מבט לשעון לדעת אם אני שומע נכון. עוד דפיקה הפעם זה ודאי. יורד למטה לא חושב על כלום מציץ באשנב ורואה את טל.
פותח את הדלת מנסה במבט להבין מה בעצם מביא אותו לכאן בשעה כזו. הוא מישיר מבט ואומר"
בשורה רעה
רן נהרג בתאונת מסוקים" לא ממש רוצה להבין את המילים התמונה של התאונה חולפת בדמיון לרגע. עוד חצי שנייה מסתכל על טל במבט מתחנן שיגיד מה עושים עכשיו?
הרי בכל זאת צריך לתפקד, והרי שנים אני מאמן את עצמי לרגע כזה. עוד זוכר בתור ילד את קצינת העיר בנתניה באה להודיע שאיל נהרג
ומתעלמת מזה שילד בן 15 כבר מבין קצת, בעיקר במדינה כמו שלנו ועונה לשאלה מה קרה ? בתשובה לקונית:" מנועה מלהגיד, איפה אמא?".

זהו אני מבין שמה שהיה כבר לא יהיה. מדליק טלוויזיה על המסך המסוק המרוסק מעלה עשן. איך מודיעים? למי?

טל דוחק בי להתקשר למיכל, הידיים רועדות מעצמם לבסוף מצליח מודיע לה כשהיא על מסוע המזוודות בפריס. תחזרי רן נהרג בלבנון.

עמית שלי מצטרפת אני מספר לה שדוד רן נהרג במלחמה, מתארגן, מפזר את הילדים יוצא לכיוון בית חנניה שומר על פסון ומודיע למספר חברים בטלפון, גומר את כביש 6 פונה מערבה ופתאום מרגיש את הדמעות מטפטפות אני עם עצמי כמעט בן 40 חושב על רן, על השנים שעברנו, איפה הוא עכשיו? מה בדיוק קרה לו ? ובעיקר על אמא אבא גלית וזיו. חושב ובוכה על הגורל הנורא הזה. איך כבר חשבתי שכל הסיכונים האלה מאחורינו איך דווקא עכשיו אלוהים החליט להכות בנו בכל העוצמה שיש לו.

אז אם אני מנסה לסכם שנתיים מאותה דפיקה בדלת בשלוש מילים הייתי אומר " הכול השתנה כאן".
רן נמצא איתנו כל רגע כל שנייה במחשבות, בהחלטות, בימים ובעיקר בלילות מלווה מהצד בהכול . אבל בעצם חסר כל כך, לפעמים אני חושב מה הוא היה מציע? איך הוא היה מנתח את האירוע? מה היה אומר על זה? מנסה לחשוב במקומו ולא מצליח הרי בכל זאת היה לו מחשבה מקורית ומיוחדת משלו.

אני מקדיש לרן שיר שתמיד מזכיר לי אותו "תמיד יחכו לך"