top of page

אזכרה גיל (אח) 2011

מחשבות עם ועל רן


... לעיתים כשאני לבדי בדרכים, אני משתעשע במחשבות עליך...


בעצם משתעשע זו מילה חיובית ואופטימית מדי בהקשר שלך וגם לא מדויקת, כי אתה תמיד שם איתי - ברקע .


הכוונה למן משהו, בעל יכולת שליטה עצמית ותלוי סיטואציות חברתיות, כשאני לבדי אני נותן למחשבות לזרום ולהשתלט עלי, אם תרצה אולי אפילו מתמסר...

אחת המחשבות היותר נפוצות (ואני בטוח שלא רק אצלי) זה שפתאום אתה חוזר, כאילו רק היית באיזו נסיעה ארוכה או שליחות עלומה... ומשהו אמור להעביר לך חפיפה על כל אותה תקופה שלא היית .

המשימה מוטלת עלי כאחיך הבכור...

אני קובע לאסוף אותך בנקודה כלשהי ודואג שברקע יתנגן דיסק המיטב של "כוורת".

אתה מגיע לאחר איחור אופייני, נכנס לאוטו עם שתי כוסות אספרסו קצר (בלי סוכר), שהבאת מבית הקפה הקרוב... מתיישב ומגיש לי את אחת הכוסות, מברך אותי לשלום וכשאני שואל לשלומך ? אתה עונה כמו תמיד "חיובי"! מילה קצרצרה הלקוחה מהלקסיקון הצבאי, אבל כל כך אופיינית לך ומשדרת המון ביטחון, אופטימיותושיגרה מתובלת בציניות...


אתה מברך אותי ב"תתחדש" על האוטו שקניתי ומייד ברצף שואל למה החלטתי לקנות דווקא את הרכב הזה ?

ואני שאוהב רכבים ומוטוריקה, מתפתה בקלות לשאלתך המגמתית ומתחיל לפרט בהמון סופרלטיבים את מעלות התוצרת הגרמנית, הבטיחות, הנדסת האנוש, סביבת הנהג ...

אתה לא ממתין שאסיים, קוטע אותי ומייד מתחיל להסביר בהמון החלטיות וביטחון : שגם אם אני לא יודע, רוב האנשים קונים רכבים בגלל עיצובם החיצוני ויופיים ולאו דווקא בגלל תכונותיהם הטכניות, כמו תמיד אתה נשמע מאוד בדוק ואקדמי... ואז אתה ממשיך ואומר שבעולמנו המודרני זו הסיבה העיקרית שאנשים רוכשים מוצרים מעשה אדם וגם אני כזה...


אני חושב על כך ושותק...





אנחנו מתחילים בנסיעה ביחד (כל כך טבעי), אני שולף את הפנקס והעט שהכנתי מראש לטובת החפיפה – כלים הכרחיים לדעתי... ונותן לך.

אתה לוקח אותם ממני ובאותו הינף יד זורק אותם לכיוון המושב האחורי, תוך שאתה מצהיר : אצלי הכל ב"מצלמה" ומצביע על ראשך...

ולי עוברות בראש תמונות ילדות שלך כילד צעיר בעל "זיכרון חזותי וצילומי" נדיר, משחק ב"משחק הזיכרון" ומביס כל יריב, לעיתים תוך שצופים בך בהתפעלות בני משפחה או שכנים.

מדלג בזיכרונות יותר משלושים שנה קדימה ונזכר במבט חטוף שלך בחללו של חדר בביתנו, שביקשנו את עזרתך בעיצובו...

ואתה מייד התחלת לירות ב"אוטומט" מראשך המבריק עשרות שמות מספרים ואותיות לועזיות, אותן אני הייתי אמור להספיק לרשום, לטובת בחירת וערבוב צבעי החדר המקוריים, שבחרת ושאתה כבר ראית בדמיונך היצירתי והמקורי -


אכן אצלך הכול ב"מצלמה"!

אנחנו ממשיכים בנסיעה, הדחף הראשוני שלי, הוא "להתנפל עליך" בכל הנושאים והשאלות שתמיד אמרתי לעצמי " בהזדמנות שנפגש נדבר על כך... " וכמובן כל הצמתים הגדולים והקטנים של החיים שרציתי לשתף ולהתייעץ איתך ולא היית...

אבל, לחפיפה יש חוקים ונהלים ברורים ואסור לי לנצל התפקיד לגחמותאישיות (אני קורא את עצמי לסדר) ומיד מתחיללספר לך על אותה מלחמה שנגמרה... על עוד מבצע קטן שהיה בדרום ... משתדל לדלג על נושאי הפוליטיקה... מסביר לך שמבחינה טכנולוגית/מדעית, בזמן שעבר לא הייתה איזו פריצת דרך או שינויים דרמתיים...: פרס נובל אחד, מספר דגמי רכבים ופלאפונים חדשים שאתה לא מכיר, "היי- פון ", "טאצ'" והמון מסכים דקים....



... ברקע החברה מ"כוורת" שרים את "נתתי לה חיי..." דמיון נמהל במציאות ואני מרגיש חנק קל בגרון.


אני מגיע לעיקר, למשפחה, מתחיל ביובל ואיתי ("ריגי" ו"אלון") שאתה זוכר כתינוקות ("גברת לחיים"ו"אדון קרחון") והם היום כבר ילדים בני 6 עולים לכיתה א' וחבל שהם ממש לא מכירים אותך...

זיוולוק שלך שהייתה ילדה צעירה, גדלה ויפתה והיא נערה על סף גיל ההתבגרות.

גלית, מגייסת עצמות וממשיכה קדימה, יודעת להפריד בין עיקר לטפל ונראית מדהים .

אמא ואבא, משהו בין בסדר לשורדים, ממלכתייםוללא תלונות ברמה לא אנושית...


חושבים הרבה עליך ומשתדלים תמיד לדאוג ולהיטיב איתנו ועם כולם.

אצל שאר בני המשפחה החיים ממשיכים פחות או יותר כרגיל...

אני ממשיך ומספר לך עלנושאי הזיכרון וההנצחה : טיולי משפחות ליום הולדתך, טקסי אזכרה.. מראה לך את הבית בחרות, חלקת הקבר, אתר האינטרנט והמצפה...


ואז לקראת הסוף, כמו שמקובל בחפיפה מסודרת, אני פונה אליך ושואל אם יש לך שאלות או משהו להגיד בנדון ? ...

אתה לוקח לעצמך שנייה וחצי של שתיקה, שאותי מכניסה ליתר ריכוז וסקרנות (זאת בדיוק הכוונה שלך...), אתה שומט את הסנטר, תופס את הבעת החיוך הכל כך אופיינית תוך מבט זוויתי : משהו שבין, ציני לרציני- לא רציני, עם מעט שחצנות אולי אפילו טיפה של זלזול והתנשאות, אבל עם המון חום,טוב -לב ומקצועיות .



ומיד אתה מתחיל בנאום קצר, כמו "משנה סדורה", לגבי הבית בחרות, המצפה, אתר האינטרנט וטכסי הזיכרון השונים... ומשתמש בהמון ביקורתיות :

"...זה בכלל לא אני..." וכמה שזה לא עשוי נכון, לא ידידותי לסביבה, למשתמש, לא עכשווי, לא "ירוק" ועוד ועוד...

אני חושב שנייה מבלי לענות ונותן לך חיבוק ענק ... כי לזה בדיוק כולנו כל כך התגעגענו....


...לעיתים כשאני לבדי בדרכים, אני משתעשע במחשבות עליך...


אחיך גיל

bottom of page