פעם שלישית שאנחנו נפגשים כאן מאז שנפלת מהשמיים.

אם היו שואלים אותך בטח היית אומר משהו כמו: " על תוצאה של 1 מ- 4
לאירוע כזה – אני חותם כל יום"

ההעדרות שלך מוחשית מאוד עם פיקים גבוהים כשאני שקוע בעצמי, ואני אחד ששקוע בעצמו לא מעט.

דברים קורים כל הזמן בלי שאתה כאן לחוות אותם.

בקייץ הדברים האלה "שקורים" מכים בעוצמה כי יש חופש, וביחד, וסברס, ומנגו מיה וענבי טלי, שהם כולם פירות שעוד יש להם טעם אמיתי כמו פעם.
ויש מיים שאפשר להכנס לתוכם ולהתנתק במובן מסויים מכח המשיכה, ומופעי סוף שנה.

וחילוקי דעות, וויכוחים על כמה מדיה דיגיטלית נכון לצרוך ע"י הדור הצעיר.

הכל חלק מנורמליות כזאת .

אגב נורמליות גם לנו יש עכשיו גשר מיתרים של סנטיאגו קלטראווה, נשאר רק להחליף את כל מה שמסביב לגשר כדי להתאים את האובייקט לסביבתו.

באופן כללי אנחנו חזקים גם בתחום שבאזור הדמדומים, נראה שאנחנו חיים בסוג של קרקס, חושבים שאנחנו צופים, אבל אנחנו בכלל חלק מההצגה שהיא בכלל לא הצגה.

למרות שהמספר שלך עוד אצלי בזכרון כבר אי אפשר להרים אליך טלפון, כדי לדבר על המערכה הבאה או הקודמת. ואין את נקודת המבט שלך על הדבר הזה שיש רק לנו כאן בארץ, שקוראים לו "המצב". והנקודת מבט הזאת שלך הצינית נורא חסרה לי כי אתה בניגוד אלי גם אופטימיסט, ויש סיכוי שתגיד שיהיה בסדר וגם יהיה לך הסבר, ספק משכנע ספק מופרך, מתי ואיך ולמה.

שנתיים אחרי, היה אפשר להגיד שלא נתפס, ואנחנו לא מאמינים, ואיך אפשר להבין... אבל אפשר, ויש זמן, והזמן עובר, ואתה מדי פעם נעשה מטושטש, ובעדשה שעושה פוקוס יש עוד שריטה או שתיים.