top of page

איתי (אזכרה 2009)

חשבתי שהקול ירעד פחות,
ולא תהיה התחושה המוכרת בגרון.
שוב אנחנו כאן באתר הקבורה שלך. בית קברות או בית עלמין נשמע נורא לא אישי, אתר קבורה מצלצל אפילו אדריכלי משהו, נשמע יותר מתאים.

אם היינו אתה ואני מדברים על האירוע השנתי הזה, היינו בטח קוראים לזה בצינית "פגישה בנסיבות מחמירות" או בפולנית "פגישה בשמחות".

לא מעט פעמים אני מנסה להזכר איך נפגשנו בפעם הראשונה, איך התחברנו למה ומתי. הזיכרון די דהוי, קשה לחזור 20 שנה אחורה לדברים שקרו מעצמם כמו מיים, ולנסות לשים בדיעבד אצבע בתוך הזרם. הזיכרון הראשון שלי הוא מצ'יינה טאון. למרות שדווקא היה נחמד לנו ברזומה המשותף פגישה אקראית בניו יורק. צ'יינה טאון
זה רק השם של מאהל הקדם בחצרים. שני שומרי מאהל במשימת איכות. מן הסתם העבר השריונאי שלי כנראה הלך לפני, זוכר ששאלת אותי אם אני מכיר את גיל כוכבא, אמרתי שמכיר, ושגיל היה פעם חייל שלי ושאלתי מה ומי ולמה...

הצורך לדבר (איתך) מלווה כל הזמן.
הנושאים מכסים את כל טווח הכובד המורכבות והרצינות או הסתמיות הפשטות והשטות. בתים אקולוגיים ומיים אפורים, שיטות הדרכת בני 4 במשחק הזיכרון, או בשחיה במיים עמוקים תוך טשטוש מודעות המתאמן למרחק בין הרגליים לקרקעית.

ויש גם את השיחות בשפה שרק לומדי עיצוב או אדריכלות אחרי שנה ג' מבינים.

זוכר את השימוש המופרז במושג סוף הדרך ומנסה לדמיין אם היית עובר לאין דברים כאלה?

דיבורים על פוליטיקה וטייסת ושטויות, ואיך היה פעם. ומדד יום כיפור, שמתיחס לאמירה שלך שעוד קצת, רק קצת ואנחנו מוכנים למחדל יום כיפור הבא.

לספר שהצלחתי לסדר בראש את זה שגלית היא כבר לא רק גלית של כוכבא אלא גם גלית כוכבא, ואיך מרגישים אותך דרך העץ ברחבה הקטנה יפני הכניסה לביית שלכם בחירות.
bottom of page