top of page

אמא עטרה אזכרה 2011

כבר התרגלתי שרן לא נכנס הביתה נושא בגאווה את שני הסל-קלים של יובל ואיתי.
כבר התרגלתי שלא לראות את רן בחולצת טריקו לבנה יפה כל כך.
כבר התרגלתי שרן לא נכנס הביתה, פונה שמאלה ופותח את מגירת הממתקים של הבית.
כבר התרגלתי שאין מי שמחכה להשחיל משפט בין דבריהם של גיל ואור וכשהמשפט נאמר הוא מלא חכמה.
כבר התרגלתי שאין מי שפותר כל מיני בעיות קטנות בבית, כמו למשל מכין מקל עם מסמר בקצהו כדי להרים כביסה שנפלה על הגג.
כבר התרגלתי שרן לא מתקשר לשאול מה נשמע כי גם קודם לכן טלפן רק כשהיה צריך משהו.
כבר התרגלתי שגלית והילדים באים אלינו בלי רן.
כבר התרגלתי לקבל בערב יום הזיכרון הזמנה וטקסי זיכרון.
כבר התרגלתי למכתבים מיד לבנים.
כבר התרגלתי לעבור בשעת לילה מאוחרת על יד התמונה של רן, לפלוט אנחת עצב ולומר איזה אבדה, כמה חבל.
כבר התרגלתי לבוא פעם בשבוע לבית הקברות ולסדר פרחים באגרטל.
כבר התרגלתי לדבר על רן בשמן עבר.
כבר התרגלתי לעצב השוכן בבית ובלב.

כמה שזה נורא שכבר כמעט התרגלתי שרן שלנו איננו איתנו.
כמה זה נורא להתרגל.
bottom of page