גיל 2025
19 שנים זה לא מעט זמן, כבר הזכרתי בעבר שרבים מהזיכרונות איתך פשוט נשכחים, חלקם נהיים מעורפלים ולפעמים אפילו סובייקטיביים, קורה שאנחנו (המשפחה) מזכירים איזה סיפור עליך ומסתבר שכל אחד מאיתנו זוכר אותו בצורה קצת שונה, כנראה שזה טבעו של הזכרון…
אבל מסתבר שהזכרון הזה… יודע לפעמים לנוע בצורה דו סיטרית, וארוע או סיפור שלא היה זמין לשליפה על הדיסקט בראש, צץ וקופץ מהעבר וכך קרה לי במהלך השנה האחרונה…
אז סיפור קטן שלי איתך,
מעט לפני שיובל ואיתי נולדו, נשלחת במסגרת משלחת צבאית של "עדים במדים" למחנות ההשמדה בפולין… (המשלחת הזו, כבר הוזכרה בעבר ע"י אנשים שונים ומזויות שונות…),
והפעם הזיכרון שלי :
בבוקר למחרת חזרתך מהמשלחת של "עדים במדים", חשתי צורך להרים טלפון אליך, ספק נימוס, ספק מתעניין ולשאול איך היה ?
לשאלתי המתעניינת… ענית בשליפה אופיינית "זה לא לטלפון, אני היום לבד בבית, אם מתאים לך תגיע ותשמע….”
הופתעתי, אבל כבן למשפחת כוכבא, לא התבלבלתי ולאחר שבריר שניה של מחשבה, עניתי : “הבנתי, אני עולה על הרכב ומגיע".
תוך זמן קצר יחסית, נפגשנו במטבח בבית חנניה, רק שנינו לבד…
היתה לך את היכולת שלא קיימת אצל הרבה אנשים, לתת לצד שאיתך את ההרגשה שאתה איתו ורק איתו על מלא וכך הרגשתי באותה פגישה…
ספלי האספרסו (אף פעם לא התפשרת על קפה טוב….), מולאו ונשתו שוב ושוב, סיפור מרתק ומפורט על הנסיעה שלך, רדף עוד סיפור לפעמים מלווה בתמונות, תוך שאני מאזין בשקיקה, מדי פעם שואל ומתעניין ואתה מספר עוד ועוד בהתלהבות וירידה לפרטים…הרגשתי שאתה חדור בחוויה של מסע ייחודי. העברנו כך מספר שעות בלתי נשכחות של "אחד על אחד"…
לבסוף, על מפתן הדלת, רגע לפני שנפרדנו, נתת לי חיבוק חם והוספת את המשפט הבא : “קרה שם (באירופה) באג בהיסטוריה האנושית שלא ניתן להבנה…. אבל חייבים לסוע ולראות ורק במסגרת עדים במדים…”
עונות השנה המשיכו לרוץ, קיץ 2006 הגיע ואיתו המלחמה שממנה לא שבת…
לאחר נפילתך, כינסתי לשיחה את משפחתי המצומצמת שהייתה נסערת, מרוגשת ומעט מבולבלת… וציטטתי את דבריו של דודי האהוב יעקב צור זמן קצר לאחר נפילת בנו אייל במלחמת לבנון הראשונה : “ ממשיכים בתוכניות כרגיל…” - הודעתי למשפחתי.
הייתי כבר מילואימניק מבוגר ובאותה תקופה הייתה הערכה אישית וקשר מצוין בין מפקד יחידת המילואים שלי וביני…
דוגמא קטנה שאולי מייצגת את הקשר הזה היתה, שמייד עם נפילתך, החליט באופן חריג, אותו מפקד להפעיל את "החייגן הטלפוני של היחידה" שנועד במקור לגיוס חרום ולהודיע באמצעותו לכל מפקדי וקציני היחידה על נפילתך…
זמן קצר לאחר תום מלחמת לבנון השנייה, זומנתי לפגישה אישית עם אותו מפקד.
מקורבי ביחידה, דאגו להדליף לי את סיבת הזימון לאותה פגישה "הוא (המפקד) אמרו, חושב שמשפחת כוכבא "כבר נתנה מספיק" מצפה ויקבל בהבנה את פרישתך משרות קרבי….”
הגעתי לפגישה, לאחר מספר משפטי נימוס, שאל המפקד : “ כוכבא, מה תרצה לעשות ?”
היות והייתי מוכן, עניתי : “ ממשיכים בתכניות כרגיל…!”
לאחר מספר שאלות חוזרות הבין המפקד שאני איתן בהחלטתי ולסיום שאל אם יש משהו שהוא יכול לעשות למעני בכל זאת…
נצלתי את ההזדמנות ושאלתי, אם יש אפשרות שאצא למשלחת של "עדים במדים" וכמובן שאין צורך להפוך עולמות בשבילי…
המפקד הבטיח לבדוק את הנושא ולעדכן…
לאחר זמן לא רב, זומנתי לצאת למשלחת של "עדים במדים",
באחת מפגישות ההכנה לפני היציאה, דיבר איתי מפקד הצוות שלי אל"מ חממי,
אמר לי שהוא מקשר אותי אליך רן ושבמסגרת תפקידו במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוא היה מעורב בחילוץ המסוקים לאחר התאונה וכמובן מכיר טוב את המקרה…
הוא ביקש ממני, מבלי להסביר, להביא איתי למשלחת תמונות ומזכרות שלך...
באחד הערבים בפולין, הוא החליט לערוך ערב זיכרון ציוותי לזכרך –היה מרגש !
היית איתי לאורך כל המסע, הרגשתי איך הסיפורים שלך מתחברים למקומות…
מבחינתי זה היה סוג של סגירת מעגל, אולי אפילו הגשמת סוג של צוואה...
אחיך
גיל