‏יום
רביעי 07 יולי 2010

רן שלי,

חשבתי על זה, כמה ביטחון ושלווה טמונים בביטוי הזה רן שלי במצב רגיל של דברים,
כמה אנשים יכולים להסתכל על בן זוגם בהתרפקות ולדעת שהוא תמיד יהיה שלהם
שהוא לא ילך לשום מקום, שצפויה להם הרגיעה שבלהזדקן יחד ולדעת שהצד השני תמיד יהיה שם איתם.

אני לא זכיתי. כי ככה נפרדנו .באמצע. ביחד. עם חיים שלמים מעורבבים אחד בשני לעיתים מתמזגים לעיתים נפרדים אבל תמיד במגע. אז נכון,
אתה תמיד תישאר שלי אבל כמה עצב וכאב מתלווים לידיעה הזו
וכמה דאגה ואפילו פחד מתלווים לתחושה שאולי גם אני, תמיד אהיה שלך.

השנה הקרינו את הסדרה "חטופים" על שבויים שחזרו אחרי שבע עשרה שנה. ראיתי רק את הפרק הראשון בו שוחזרה פגישת המשפחות ולא יכולתי להפסיק לחשוב על העובדה שבתחושה שלי אם היית נכנס היום בדלת,
הכול היה חוזר בדיוק למה שהיה. אני יכולה לחוש את עוצמת המפגש לדמיין את השיחה ולהרגיש שהכול היה ממשיך מאותה נקודה . הידיעה הזאת שאתה כל הזמן שם,
גם כשאני כן מצליחה לנהל את החיים לחיות חזק ואפילו ליהנות בלעדיך, מבלבלת
ומאיימת.

עם כל זמן שעובר וכל שנה שחולפת יש בי את התקווה שיהיה אחרת. טוב יותר. ואם וכש זה קורה אני נרגעת ויודעת שזה אפשרי. חיים שלמים הולכים ונרקמים בלי דמותך הפעילה כבר ארבע שנים. אני משתדלת לא למנוע מהילדים שום דבר שהיינו עושים לו היינו יחד. אין לי יכולת למלא את הלב המתגעגע שלהם, וגם לא תשובות לשאלות הקשות שהם מעלים לעיתים תכופות אבל אני עושה כמיטב יכולתי. אנחנו מטיילים ואני מסבירה ככל יכולתי וידיעותיי כי אני יודעת שלך היה חשוב שהם גם, ידעו . אנחנו חוגגים עם כל המשפחה כל יום הולדת עם עוגות בכל הצורות לפי הזמנה כי אני יודעת שגם לך הקשר המשפחתי היה משמעותי. אנחנו מזמינים ומוזמנים
שמחים עצובים כואבים כועסים ובעיקר מאד חיים כי אני יודעת שזה מה שהיית רוצה.

אם יש משהו שלמדתי ממך ומהחיים הנפלאים לצידך זה לחיות במובן לחוות. הכול ובעוצמה. התעקשת לומר שהחיים זה כאן ועכשיו וצריך לעשות רק את מה שעושה לנו טוב.זה לא תמיד תאם את המציאות אבל לך זה לא הפריע זו הייתה הדרך בה האמנת וכמו בדברים אחרים
הלכת בדרך שלך. מוזר שדווקא עכשיו
אני מאמצת את הדרך הזו שלך ומרגישה כי רק חוויה חזקה נצרבת כחלק מתחושת החיים. אולי בגלל זה אני כל כך מתאמצת לייצר עבורנו חיים פחות שגרתיים וזה לא קל.

לעובדה שבאירועים גדולים ומשמעותיים אתה שם עם הכאב הכרוני שמתלווה לחסרונך כבר התרגלתי. לא ציפיתי לעבור את יום הולדתי הארבעים בלי לחשוב איך יכול היה להיות. גם לא הופתעתי מהעצב שהאפיל על תחושת הגאווה במופע סיום חוג הריקוד של זיוי כשאור יושב לצידי במקומך. כשאיתי ויובלי שרו את כל המילים בשירי נעמי שמר במסיבת הסיום שלהם הייתי מוכנה לתחושה המעורבת בה הורגלתי וגם כשעמדתי ליד זיוי בחדר ניתוח דקה לפני הרדמה מלאה היה לי ברור שאני צריכה
אותך לצידנו . הקושי הוא הרבה פעמים עם התגובות הלא צפויות שאז אני מרגישה שהמוות שלך משתלט על חיי . דווקא במקרים בהם אני כן מצליחה
ליהנות ואני במרכזה של סיטואציה חיובית ופתאום מנגינה
ריח או סתם שביב זיכרון שצץ
משנים את התמונה ומכניסים בה גוונים של כאב וגעגוע שקשה לי להתמודד איתם.

קשה לי גם להתמודד עם האחריות .גם זו שקשורה בגידול ילדינו אבל גם זו שקשורה בזיכרון שלך.אני חושבת הרבה על אופן ההנצחה שלך בחיינו. לעיתים אני תוהה עם ההיזכרות
היומיומית בך בכל אותם פרטים קטנים, עושה לנו טוב. אני משתפת את הילדים בדברים שהיית אוהב או לא, שירים שאהבת, טעמים מועדפים, משחקים ששיחקת, פרצופים שנהגת לעשות, מעשים שלהם שאולי היית כועס בגינם . אני משתדלת לייצר עבורם דמות להבדיל ממיתוס, עם מגוון אנושי של תכונות בתקווה שהעובדה שאתה חלק בלתי נפרד מחיינו תקל עליהם. מעבר לזה אני חושבת הרבה על איך אתה היית בוחר להיזכר ואת אילו מתוך העקרונות שלך חשוב היה לך להעביר הלאה.אני מנסה להשריש בהם את הערכים שלך שלהם אני שותפה מלאה של אהבת הארץ, המשפחה,
הנכונות לתת לאחר ובעיקר
החשיבות בלהיות קודם כל ומעל הכול
בן אדם .אני משתדלת גם להעביר לפחות מילולית את העקרונות אליהם פחות התחברתי של אוכל בריא ודפוסים אקולוגיים משונים בהם האמנת.אני מרגישה כל הזמן את האחריות בהנצחת דרכך וכנראה אחת הסיבות שכל כך אהבתי אותך כי היא היית איש של דרך.

לפני שבועיים נפרדתי מתלמידי יב שלימדתי השנה, בדרכם לצבא . כחלק מהרצון להעביר את המסר שלך בחרתי להקריא
להם את המכתב שכתבת לזיו אחיך ערב גיוסו
לצה"ל. אני חושבת שהמכתב הזה מבטא בצורה הטובה ביותר את מידת הערכיות והייחודיות שבך ואני אקריא קטעים ממנו:

"זיו אחי היקר והאהוב

בעוד יומיים תלבש מדים אך זכור כי מתחת לכל המדים ותג היחידה מסתתר אדם. לא המדים לא תג היחידה ולא התפקיד עושים את ההבדל כי אם האדם שלובש אותם. נסה להצליח ולא לוותר גם אם קשה.

אתה יוצא לדרך חדשה בה תפגוש אנשים רבים ושונים. כבד כל אדם באשר הוא אדם ללא תלות בתפקידו ובדרגתו לעולם אינך יודע מיהו אותו אדם שמתחת למדים. היה צנוע ולעולם אל תאבד כמובן את כבודך שלך.

בתקופה זו בחברתנו עת הקונצנזוס סביב השרות בצה"ל הולך ומתפורר זכור כי כל חברה וכל שינוי בכל תחום ובכלל זה גם הציונות במאת שנותיה נסתמכו תמיד על מעטים, מעטים שסחבו אחריהם את החברה כולה .

אינך "פראייר" – הינך הולך בדרך הקשה שבחרת כי זאת נכון לעשות, ואף אם התפקיד קשה צריך לעשותו וטוב שיעשוהו הטובים שבחברה בה אנו חיים – ואתה ללא ספק אחד מהם.

בעוד יומיים תיקח וודאי תיק קטן ובו פריטים שישמשו אותך בימיך הראשונים בצבא.אך התרמיל החשוב באמת הוא אותו תרמיל המלא במטען שרכשת ב – 19 שנותיך עד כה. מידי פעם תוכל לנבור בו ולחפש תשובות בהתבסס על ניסיונך עד כה, החינוך שקיבלת בבית ותפיסת העולם שעיצבת לך.

נראה כאילו רציתי לומר לך עוד רבות ערב גיוסך אחי היקר.

הצלח בכל אשר תלך,

שמור על עצמך תמיד,

וחזור הביתה בשלום

אחיך האוהב רן.

וכל שנותר לי הוא לומר שהלוואי וגם אני יכולתי לסיים במילים אילו.