רן אהוב הנצחי,

תשע שנים זה המון
זמן ואני עדיין מחפשת דרכים להבהיר קודם כל לעצמי

ואולי גם לאחרים מה זה השכול ועד כמה הוא לא מסתיים או מושפע בעוצמתו

מהשנים למרות כל הגיון .

השנה אני חושבת שהשכול פגש אותי יותר בסימן ילדינו
.החוסר שלהם דווקא

השנה נראה לי יותר גדול .הם מזכירים אותך ומדברים עליך יותר מבעבר.

כשבאתי השנה למסיבת הסיום של יובלי היא קיבלה את פני בשמחה וחיבוק

תוך שהיא אומרת לי שלכולם באו שני ההורים או לפחות אבא וכששאלתי אם

זה מבאס אותה ענתה שמאד.

גם זיוי זרקה תוך כדי ארוחת ערב רגילה כשישבנו כולנו שחבל שאין לה עוד

מישהו להידמות לו כי היא יוצאת בול כמוני אז הגם שזה נאמר בקלילות הבנתי

את המסר.

אפילו איתי שבד"כ לא מדבר ניסה להרגיע אותי לגבי זוגיות ואמר לי שגם לי

יש זוגיות איתך .עניתי לו שאני מנהלת איתך סוג של קשר
אבל לקרוא לזה

זוגיות זה קצת מוגזם ...אז הוא אמר לי "לא נכון יש לך איתו זוגיות באזכרות".

הם גם גדלו התכונות שלהם הפכו להיות מובהקות יותר וניתן לראות בהן אותך

בהמון מקומות וגם זה מעצים את החוסר.

זיוי דומה לך בפרפקציוניזם הקיצוני שלה הכול חייב להיות מושלם ושלא נשכח

אסתטי, היא זאת שמקשטת את עוגות יום ההולדת במקומך או מכינה צלחת

בצורת פרצוף כמו שאתה הייתה מכין לה, היא מצליחה כמוך בקלות יחסית בכל

מה שהיא עושה,לומדת משחק – זה בטח לא ממני, יוצאת לכל טיול ואין לשום

בעיה גם לא בגילה הצעיר להיות חודש מחוץ לבית כי היא כמוך מהסוג שלא

מתגעגע.

גם יובלי ואיתי כבר הפכו כמוך בהמון דברים,

יובלי, מתפנקת ומפנקת כמוך, כמוך, גם על פי גישתה אם מדובר בהוצאות

לטובת הנאה ופינוק אז אין מחיר שלא שווה אותן. הכול אצלה מלווה בחיות

חזקה ונחווה בעוצמות. אשת החיים הטובים יודעת להעריך יופי כל טעם כל

אוירה כל משב רוח להתפעל מאסתטיקה שואפת לחיים נוחים . נשמע מוכר?

איתי גם פיזית מזכיר אותך מאד גם במראה בצחוק ובתנועות אבל גם במבנה

האישיות שלו, הוא סקרן כמוך, תמיד רוצה להבין עד הסוף את מה שמעניין

אותו . הוא כאילו נולד עם התובנה שלך שידע זה כוח וכמוך לפעמים גם כשהוא

לא יודע הוא עושה את עצמו שכן. לעיתים הוא מתחכם כמוך ומעצבן את

הבנות, יש לו סבלנות אינסופית להרכיב מלגו אוניות ומטוסים תוך שהוא מנסה

להבין איך המכניזם עובד ולא סתם להצליח במקרה.

אני חייבת להודות אהוב שעשית עבודה כל כך חזקה וטובה
גנטית שגם בלי

ללוות
פיזית אתה איתנו ובהם כל הזמן והאופטימיות שהייתה טבועה בך מזינה

את הבית ויחד עם זה הכאב על ההפסד של כולנו ושלך תמיד יישאר וילווה.

ולסיום רק עוד משהו קטן, אחרי שנהרגת מצאנו בפתקים שלך שיר שכתבת לא

ברור למי ומתי ויתכן שכבר הקראתי אותו וכך כתבת:

הכול למדנו בבית ספר מולדת וחשבון

ואיך ענן מוריד את הגשם לומדים עוד בגנון

לאהוב לומדים מאמא מאבא לעשן

ומסיפורים בחברה לומדים איך לזיין

ועכב האמור לעיל למדתי כבר הכול?

אך לא למדתי עד היום להתמודד עם שכול

עצוב שילדינו לא יוכלו לכתוב שורות אלו אבל אני גאה בהם ובטוחה שגם אתה

היית גאה לראות כיצד בחרו כל אחד בדרכו, להתמודד. יש לנו ילדים מדהימים

– הפסדת בענק.