הי אהוב יקר.. שוב אני עומדת כאן .... 19 שנה כאילו כלום לא השתנה אבל זה לא נכון ...כל הזמן הכול משתנה גם בבית וגם במדינה המטורפת שלנו

יובלי ואיתי התגייסו השנה !!! חרדה של שנים שמלווה את אירוע הגיוס הגיעה לסיומה גם כי הגיוס מאחוריהם וכי אני רואה שהם בסדר ואפילו בטוב .

יובלי בדרכה האמיצה , בחרה לשרת בטייסת שלך על כל המשתמע . תחושות של קירבה  התרגשות ועוצמה לצד החמצה וכאב הן חלק מהתמודדות יומיומית שאני מניחה שמלווה אותה . ואני גאה בה על הבחירה המורכבת והמוכנות להתמודד.  .

איתי שהקשיתי עליו עם הבחירות כשמנעתי ממנו חלק מהדברים מצא פשרה טובה יחסית בלותר ואני גאה בו על התהליך שעבר ועובר ומיצרה על שנאלץ לבחור , גם אם לא במודע, משיקולים שאינם רק שלו.

המוות שלך השפיע על שניהם מאד הן בבחירות והן בהתמודדות והאמת שכבר קצת נמאס לי שאתה עדיין משפיע  ומשמעותי כל כך בכל דבר. קיוויתי שעם השנים ההשפעה שלך תצטמצם אבל  מסתבר שכמישהו שאתה אוהב הכי בעולם , שכל חייך שזורים בחייו מכל כיוון אפשרי גם רגשי וגם יומיומי נעלם בבת אחת משהו משתנה. וההשפעה היא אינסופית.

.

אנשים אומרים שהם משתנים כשמישהו מת . אני חושבת שיהיה יותר מדויק לאמר שהם מקצינים תכונות שכבר היו להם. אצלי למשל נעשה שינוי גדול בתפישת החיים לפיה חייבים לנצל כל רגע ולהרגיש חיים.

גם לך וגם לי היה רצון ליהנות . אתה חיית כמו שרצית כאילו אין מחר ואני שהייתי לפעמים כועסת על זה אבל בתוך תוכי נהנית מזה , אימצתי את זה בגלוי אחרי מותך.

לך היה רצון בסיסי לחגוג את החיים, לקחת רגעים רגילים ולפוך אותם לפחות נשכחים.  אם היה משעמם אמרת משהו שונה גם אם לא האמנת בו שיהיה מעניין, אם היינו ברגע קסום דאגת שכל החושים יעבדו בו זמנית,

אין הרבה אנשים שמודעים לחשיבות לייצר רגעים שאפשר לנצור ולחרוט הזיכרון אבל לך הייתה . לא היינו כל כך הרבה שנים יחד אבל ללא ספק ביחס לשנים הללו צברנו אינספור זיכרונות ורגעים משפחתיים רומנטיים מצחיקים ותמיד מעניינים.

כשנהרגת לקחתי על עצמי התחייבות בפני עצמי כמובן להמשיך את הדרך הזו ולהנחיל אותה לילדינו. אולי עשיתי עבודה טובה מידי ... ואני אסביר

חזרתי אתמול מחמישה ימים מושלמים בדולומיטים עם זיוי. נסיעה ספונטנית מהיום למחר .

זה היה הכי קרוב ללטייל איתך. מדהים כמה שאתם דומים .

זה הזכיר לי את הפעמים שנסענו לשדה בהחלטה שמחר טסים ופשוט נראה לאן כשנגיע לשדה.

היא אמרה לי לי הכי מתאים אם את רוצה שנטוס יחד אז השבוע ופשוט נכנסנו הזמנו וטסנו.

זה המשיך לתכנון ולביצוע. אני כבר לא רגילה שמישהו מתפעל הכול בנסיעה וזה מה שהיה מהתכנון ועד לביצוע ואני שכבר 19 שנה מתכננת והמבצעת הראשית התמוגגתי לחזור להיות מס' 2

ואז , וכאן נכנס ענין היותר מידי... ימים מלאים בנקודות מדהימות שחייבים לראות ולהספיק כאילו אין מחר. אין דקות מיותרות ביום גם לא הרבה מנוחות פשוט הסתערנו על הנוף העוצמתי נהנהן מהצבעים הפרחים הגבהים הריחות האנשים ולהכל היא הייתה מודעת ולתחושתי כל החוויה לוותה ברוח שלך.

אבל אתה נוכח לא רק בטיולים גם בתהיות, מה הייתה אומר על המצב במדינה המטורללת שלנו? על העובדה שאנחנו במלחמה כבר שנתיים האם היית מצליח לשמור על האופטימיות , כמה היית גאה על התקיפות באיראן ובכלל עכשיו שהכל כל כך קיצוני מענין לשמוע מה אדם חכם ודעתן כמוך היה אומר.

במלחמה הזאת יוצא לי לחשוב  הרבה על השפעת השכול עוצמתה , האינסופיות שלה והשלכותיה

כל פעם שנהרג חייל אני חושבת שהם לא יודעים מה מחכה להם למזלם אבל

ומה התכונה של כל אחד שתקצין ואיך היא תשלב עם ההקצנות של התכונוהאחרות של בני המשפחה האחרים והאם השינויים יביאו לחיבור או למרחק? כי אולי אחרי ההקצנות כבר אין התאמה ...

שכול קרוב זה דבר מורכב שכל שנה אתה ממשיך ללמוד אותו מחדש ולצערי בכמויות שהוא קורה עככדיו עוד מעט יפתחו כאן בתי ספר לשכול. כמו שכתבת באחד משיריך בביהס למדנו הכל אבל לא איך להתמודד עם שכול.

אז אתה מפסיד המון

אפילו אז לא ברור למה הבנת שזה משהו שצריך ללמוד איך להתמודד איתו. חבל שלא גילית לנו בזמן...