top of page

זיו (אח) באזכרה 2013

בשירים של יום הזיכרון שנכתבו מזמן תמיד מספרים על השדות שנחרשים או נקצרים, על החורף והגשם הראשון. באזכרות בשנים האחרונות מדברים ארבה על התפתחות הטכנולוגיה. לכל דור יש את המדדים שלו לזמן. כל שנה נדמה לי
שהזמן תופס לעצמו מקום רחב יותר באזכרות שלך. כאילו הזמן בצמו הולך וחוצץ בינינו, מפריד אותך מאילו שחיים.
לא מזמן ביקשו ממני לתת המלצה על בחור שהכרתי. עניתי שאני לא יכול להמליץ. לא פגשתי אותו שבע שנים וממש לא הרגשתי שאני מכיר אותו. כשניתקתי את השיחה חשבתי עליך. אולי אני כבר לא מכיר אותך? בכול זאת לא נפגשנו כבר שבע שנים....למרות שהבחור ההוא עשה כל מיני דברים בשנים האחרונות ואתה די סטטי... נשארת בדיוק כמו שנפרדנו או יותר נכון בדיוק כמה שהזכרונות בחרו להרשם. מצד שני כשאני חושב עליך אני מדמין אותך היום אבא לילדים המדהימים שלך שהולכים וגדלים, ולא אותך של לפני שבע שנים.
האזכרות פה הם כמו
איזה מד דופק שדוגם את החיים שלנו אחת לשנה...כל אזכרה סוקרים את השינוים. השנה הדיווחים המרכזיים הם על בת המצווה של זיו ועל אבא שנפטר וקבע את התוצאה 2- 4 לטובת החיים במשפחת כוכבא המצומצמת.
בחודשים האחרונים יצא לי לפגוש כמה חברה שהיו איתך בקורס. הם כבר ממש לא ילדים, מה שעזר לדמיון שלי לסנכרן אותך על ציר הזמן. אחד טען שהיו לו אמון שעות טיסה איתך - ומכול הזכרונות הוא בחר לספר לי דווקא אל איזה התערבות מפוקפקת מתקופת הקורס. התערבת עם משהו שאתה יכול להוריד 10% מהמשקל גוף שלך תוך שבועים. הכול נעשה ברצינות אופיינית, נשקלת בפומבי ויצאת למשימה הלא ממש הגיונית הזו....אחרי שבוע גילתה שירדתה רק קילו וחצי. לכולם היה ברור שאין לך סיכוי. אבל בתור מפסידן גרוע לא ויתרת. בתום השבועיים הציבו את המשקל בטקס חגיגי ואתה כמובן ניצחת אחרי כמה ימים של צום.

בחור אחר מהקורס שלך נגש אלי באוניברסיטה אחרי שראה את השם שלי ושאל אותי עם אני קשור לכוכבא. מהמבט שלו היה לי ברור על איזה כוכבא הוא מדבר. והנה השבוע אני מוצא את עצמי בספריה
לומד יחד עם בחור מהקורס שלך...בין הספרים והלפטופ מדברים על החיים- עבודה,זוגיות, טיסה צניחה...וכל הזמן אני חושב עליך...זה ממש הרגיש לי כמו הוכחה שיכולנו לשבת יחד ולדבר, סתם ככה שני אחים, בגובה העיניים.
12:30 בלילה אני מקפיץ אותו הביתה. בדרך הוא שואל אותי עם לקחתי את זה קשה שאח שלי נהרג....השאלה שלו כל כך מנותקת שאני לא עונה כמו תמיד, תשובה צינית שמשאירה אותו מבולבל. אני בוחר להסביר לו...אני מתחיל קצת על אמא ואבא על גלית ועל זיו יובל ואיתי...פתאום הכול נשמע לי כמו קלישאות....אני מוותר...חושב לעצמי איך ציפיתי שהוא יבין, הרי אני בעצמי לא מבין איך בחיים הכל כך שלמים ושמחים שלנו יש חור כזה גדול.
bottom of page