top of page

זיו (אח) באזכרה 2014

מאז שארבל נולדה עברו כמה שבועת. בזמן הקצר הזה שבין הלידה לאזכרה הספקתי להבין ממספר מקורות שיש ציפייה שאני אקריא משהו באזכרה. אמרו לי שעכשיו, שאני אבא, אני אתפוס את הדברים אחרת, ואני שאלתי את עצמי אם עד היום תפסתי בכלל את מה שקרה. בכול מקרה, כתבתי לך כמה מילים.
לכל אחד יש פנטזיה משלו על משפחה. לפעמים אנחנו שואבים את ההשראה מפרסומות וסרטים, בהם תמיד כולם יחד, מחייכים, יפים, מאושרים. אבל לכול אחד יש גם רבדים עמוקים יותר לגבי התפיסה של האידליה המשפחתית. אני יודע שאתה פינית מקום רחב ומרכזי לדבר הזה שנקרה "משפחה". מי שעקב אחרי הכתבות וההספדים שנכתבו עליך לא יכל לפספס את זה שהיית אבא מיוחד. אהבת את הילדים שלך והתמסרת אליהם בצורה טוטאלית כל כך שממש התנתקת מהעולם, וכל מה שמחוץ למעגל הקרוב הזה, התשתש ואיבד את החשיבות שלו.
אם אני מנסה לקלוע לרגע המתאר את הפנטזיה שלך זה משהו בסגנון של: אתה נוהג, גלית לידך, זיו, יובל ואיתי יושבים מאחורה, חלונות פתוחים, ברקע שירים של כוורת, כולם יחד בדרך לטיול, מחייכים, יפים, מאושרים. מאחורה בטרנזיט במבה מקשקשת בזנב ומשלימה את התמונה. בבמבה היה משהו שתפר את הכל יחד, משהו סמלי שציין את המעבר שלכם מ"רן וגלית" למשפחה של ממש. אולי עצם התזמון של ההצטרפות שלה, יחד עם הלידה של זיו, הפך אותה לחלק בלתי נפרד.
כשבמבה נפטרה השנה, בשיבה טובה, עדכנתי את שני ב SMS. היא כתבה חזרה שזה עצוב. שאלתי אותה אם היא חושבת שבמבה פוגשת אותך עכשיו. ברור שזה היה בצחוק, אבל הדמיון שלי, שלא מתרגש יותר מדי מהפוזה של הרציונל קר הרוח, התעקש לצייר את הסיטואציה בצבעים מוחשיים. אני בטוח שיש כאן כמה אנשים שמדמיינים ממש עכשיו את במבה רצה ואותך מתכופף ומחבק אותה. התחבטתי בשאלה אם היא תזהה אותך ישר, אחרי כל כך הרבה זמן שלא נפגשתם. ואני, אני אזהה אותך? אולי השמנת? בכל זאת 8 שנים….
SMS משני מחזיר אותי למציאות. היא כתבה "אתה חמוד".
בימים האחרונים בהם אני ושני יחד עם ארבל הקטנה הפכנו למשפחה, וגם לנו יש סמל סטטוס לבן ופרוותי משלנו, מצפים ממני להבין טוב יותר את המשמעות של "כול המשפחה יחד", ואת המשמעות של הפספוס הגדול שלך. הרי הפנטזיה של כל המשפחה במכונית בדרך לטיול כבר לא תתממש לך. ואני מתאמץ לא להבין, לאן זה כבר יכול לקדם אותי? אבל בכול זאת באחת הפעמים הראשונות שהחזקתי את ארבל היה משהו ברגע הזה שריכז את כל הרגשות שחוויתי לאורך כל החיים למבט אחד בילדה קטנה. ההתרגשות הגדולה שהיתה לי ברגע הזה היתה מורכבת גם מהרגשות הרבים ששתפו את כולנו לפני שמונה שנים ומהרגשות שמציפים כל פעם שחושבים עליך.
אז אולי אני לא מבין טוב יותר את זה שאתה לא כאן אבל בזכות הפספוס הגדול שבמוות שלך אני מצליח להתמסר לילדה שלי עד הסוף, כמעט כמוך.

​אתר ההנצחה לזכרו של רן כוכבא  1969-2006 

רן כוכבא חתימה
bottom of page