top of page

זיו (הבת של רן) 2017

אבא
אני יושבת פה בדיוק ליד התמונה שלך ומנסה לחשוב אם אנחנו דומים.
מנסה לראות בך אבא שלי. אבל לא ממש מצליחה. אני באמת לא זוכרת ממך כמעט כלום. חוץ מסיפורים ששמעתי, מהסרט אן מדברים שאמרו.
עצוב לי לחשוב שאני לא מכירה חיים עם אבא, שבעצם אני לא ממש זוכרת את עצמי במשפחה לגמרי רגילה (עם יש דבר כזה בכלל).
עצוב לי לחשוב שהיה יכול להיות לי אבא, כל כך מדהים והוא איננו. אני שמחה שאם אתה איננו לפחות הספקתי לקחת ממך כמה דברים. אני יודעת שכשאנשים מתים, יש נטייה לאנשים החיים להפוך את אלו שמתו לטהורים, לזכור ק את התכונות הטובות ולהפוך אותם לאנשים מדהימים שהיה בהם הכל.
אצלנו במשפחה לשמחתי, זה לא ככה.
אמא מספרת לנו את המציאות כפי שהיא. לפעמים אני מנסה לדמיין אותך, מנסה למצוא תכונות רעות שהיו בך, דברים שהייתי שונאת, שעכשיו אהיה שמחה קצת ואפילו לרגע קטן שאתה לא פה. ושלא תחשוב שלא מצאתי. מצאתי. אבל לא מספיק.
אני חושבת שאם היית פה היינו מסתדרים, אני חושבת שמהיכרות קצרה שלי איתך שאנחנו דווקא מאוד דומים, שכנראה קיבלתי ממך המון תכונות.
אם זה השתלטנות והמחשבה שאני תמיד צודקת, היכולת לשכנע בביטחון גם על דברים שאני בכלל לא בטוחה בהם, האהבה לריאלי והראייה המרחבית שברור לכולנו שלא קיבלתי מאמא.
כל הדברים הקטנים האלו שגורמים לי להרגיש כאילו כן משהו ממך נמצא בי, כאילו אני מכירה אותך. במשפחה המצומצמת שלנו, יובל קיבלה את התואר של הזו ששואלת שאלות, בוכה וריגשה, מדי פעם היא שואלת, נגיד כשיושבים לאכול, מה היה אם אבא היה... אם הוא היה אז... ואז? תמיד אני מתעצבנת עליה ועונה שהוא לא! אז מה זה משנה? אחרי כמה דקות שאני נכנסת לחדר עולה בי חרטה טיפה, ואני חושבת גם בעצמי, מה היה אם?
לא מזמן יצא לי לחשוב איך הקשר שלי עם אמא היה נראה אם היית כאן, כי כרגע הוא ממ ממש טוב. אמא ואני מאוד דומות ואני חושבת שזה גם הרבה כי אנחנו המון זמן ביחד. ואין לי עוד הרבה דמויות מבוגרות ללמוד מהם. מעניין לחשוב איך היינו נראים בתור משפחה אם היינו שלושה ילדים ושני הורים.
ביומיום לא יוצא להתעסק בך הרבה, לדבר עלייך עם חברים או לחשוב על הנושא. אני חושבת שחוץ מהמחנות ומהאזכרות או באירועים שקשורים אלייך אני כמעט ולא מתעסקת במוות. ובעניין שאין לי אבא. זה לא נושא שרגיש לי כבר ואני באמת אוהבת ונהנת לדבר עליו.
אני שמחה על השינוי הזה בי ובכלל על הדרך שהמשפחה שלנו לוקחת את המוות למקום כל כך חיובי. לא ממש מאמינה שאתה שומע ורואה אותי עכשיו אבל בשביל כל מי שפה והסיכוי הקטן שתדע שם שהמשפחה שלנו במאמת מדהימה!
אמא מושלמת וגם איתי ויובל משתפרים. אני אוהבת את הבית מאוד. את בית הספר והחוגים. יוצאת למילארד טיולים ובאמת נהנת מהחיים. הייתי שמחה לעבור גם איתך חלק מהחוויות אבל כנראה שכבר לא יצא. אז באמת שתדע שהייתה לי שנה מדהימה שעצוב שהיא נגמרת.
אוהבת ומתגעגעת המון, זיו.
bottom of page