כוכבא במילים..

בדרך כלל כשאתה שואל מישהו "מה קורה?" אתה מצפה לשמוע "אחלה, מה אתך?" ובגרסה היותר תכליתית פשוט מחזיר לך בשאלה נרדפת כמו "מה העניינים" או "מה המצב", וביום טוב גם מוסיף לזה "וואלה" בהתחלה.

ככה זה, בעיקר אצלנו הגברים (סליחה על ההכללה), אין לנו באמת כוח לשמוע מה העניינים, ובוודאי שלא להפעיל את הראש. רק נימוס אלמנטרי.

אבל עם כוכבא זה לא היה כך בשום צורה. אם שאלת את כוכבא מה העניינים, כדאי מאד שתהיה מוכן לתשובה. שתהיה מוכן להפעיל את הראש. וגם הצורה שבה הוא עונה לך היא לא כמו של מישהו שסתם פגשת ברחוב ,אלא ממש כאילו התיישבת בכיתת לימוד. קול עמוק, רגוע, רהוט, בקצב איטי ועיניים בהירות וגדולות שחודרות אותך במבט.

"כוכבא מה העניינים?"

"תגיד, כשנכנסת עכשיו לחדר, חשת איזו חוסר נוחות?"

"וואלה, לא יודע..."

"שמת לב, שכשאתה נכנס לחדר, בגלל הצורה שבה הוא בנוי, יש חלק שלם שמוסתר ממך? שאתה נחשף אליו רק לאחר שנכנסת לתוך החדר והתרחקת מהדלת ומנתיב המילוט שלך ?"

"מה???..."

"תשמע, האדם הקדמון, כשהיה נכנס לתא שטח חדש תמיד היה מוודא לפני הכניסה שהכל נקי, שאין סכנה שאורבת ואינה גלויה לעין, והאינסטינקט הזה קיים בנו עד היום ומייצר תחושה לא נוחה אם נכנסים לחלל שיש בו הסתרות בקרבת נתיב היציאה, ולכן לא מתכננים ככה."

"אוקי..."

"כוכבא בוקר טוב"

"אפרופו בוקר טוב, תגיד .. איך ישנת ? "

"וואלה, סך הכל סביר, עד הקטע שקיצרו לנו כוננות וצריך היה לישון עם נעליים"

"אז בדיוק בגלל זה שאלתי אותך. תגיד, כמה זמן נדרש לנו לנעול נעליים בהזנקה?" עוד לא מספיק לענות והוא ממשיך, "אני אחסוך לך, מקסימום 3 שניות לנעל, אבל לא כולל שרוכים. אז הבעיה היא בכלל שרוכים, אתה יודע למה יש בכלל שרוכים לנעליים שלנו? מאיפה הגיעה ההמצאה הזו? ויותר מעניין, מדוע היא עדיין איתנו היום. אז בתקופה ההלניסטית...בעצם עזוב, זה לפעם אחרת. אתה יודע מה ההשפעה על קצב התגובה שלנו בקימה משינה לא איכותית? יש מחקרים שלמים על ההשפעה על כל הפרמטרים בתפקוד שלנו, וזה גם נמשך לאורך זמן, עד כדי יום שלם. אז בבחינה משימתית של יעילות ואפקטיביות תפקודית עדיף שנישן עם נעליים ונחסוך 6 שניות בהזנקה ? (מנטרל לך רגע את שיקול השרוכים , גם לזה יש לי פתרון..) או כדאי שנשקיע בתנאי מנוחה אופטימליים ונרוויח קצבי תגובה ואפקטיביות תפקודית מבצעית טובה יותר לאורך כל היום ? הרי אנחנו פה בכוננות ואין לדעת למה באמת נדרש"

ואני רק אמרתי בוקר טוב כוכבא...

ובכוננות אחרת, אחת מני רבות שהעברנו יחדיו, בעודי עומל על הכנת ארוחת הערב, עוד בטרם הפכתי טבעוני (ו-ואוו, ממש מעניין אותי לדעת מה היה לו לומר על זה..) הוא מביט בי ושואל, "תגיד, כשאתה מקלף את הבצל, אתה בוחר בטכניקת יעילות הזמן על חשבון יעילות החומר או ההפך ? תראה, אפשר להשקיע זמן ולקלף בעדינות את שכבת הבצל היבשה בלבד ובכך לקבל יותר בצל שמיש" (כן, בצל שמיש – זה היה המונח..). "לחלופין, בצע חיתוך אגרסיבי לתוך השכבה הרטובה הראשונה, קלף ברגע את כל ההיקף, חסכת זמן יקר במחיר שכבת בצל שמיש אחת.."

"כוכבא, אתה בא לתובלה ?"

"תגיד, התובלה הזו..." טוב, נראה לי שכבר הבנתם את הנקודה...

עבור מי שלא זכה להכיר את כוכבא, או כבר לא כל כך זוכר אני חייב להבהיר, בעיקר לדור הצעיר פה שמקשיב ואולי אומר, "אוקי, הבנו. כוכבא הוא מה שנקרא בשפתנו חופר.."

אז לא. ממש לא. ואיך אני יודע? כי המילים של כוכבא נשארות. נצרבות בתודעה ומלוות אותך בכל רגע בחיים. אין מישהו שנכנס ל CTR של כוכבא ולא נגע, הוקסם והושפע. החכמה שלו, המילים שלו והנשמה שלו מהדהדים יום יום בתוכנו.

בכל חדר שאני נכנס אליו אני אוטומטית בוחן שאין פינות נסתרות, על פי תו"ל האדם הקדמון, ואם יש מיד עולה דמותו המוחשית כל כך של כוכבא האומרת "כך לא מתכננים.."

בכל פעם שאני נועל נעלים ומבצע את הפעולה הכל כך טריוויאלית של שריכת השרוכים, היא הופכת לא טריוויאלית ועולה השאלה של כוכבא, מדוע עוד יש לנו שרוכים בכלל?

וזה אולי נשמע הזוי אבל כל פעם, כל פעם כשאני מקלף בצל אני חושב על כוכבא.

ואם כוכבא היה שואל אותי כדרכו "תגיד, אתה יודע למה בוכים כשמקלפים בצל ?" הייתי עונה לו, שאני לא יודע למה כולם בוכים כשהם מקלפים בצל, אבל אני יודע למה אני בוכה כשאני מקלף בצל...

זוכר אותך. כל כך מוחשי. ומתגעגע.....