האמת היא, רן,
שלא יצא לנו להכיר כל כך באופן אישי. שתי פגישות קצרות בנושאי בנייה אי שם ב 2004, זה לא ממש נחשב .. ואז נעלמת..

היום, 11 שנה אחרי, אני מרגישה שאני דווקא מכירה אותך די טוב. אפילו מצוין בהתחשב בנסיבות..

עברנו למושב ב- 2007, באותו הזמן פחות או יותר. יובל ואיתי שלכם נכנסו לגן דבורה יחד עם מאיה שלי ושם הכרתי את גלית. לאורך השנים, הקשר התחזק. אפילו התחזק מאוד. גליתי והילדים המדהימים שלך הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. כן כן . לא יכולה להסביר את הסיבות לכימיה, אחת מהן ברורה לכולנו והיא קווי הדמיון החזקים בינך ובין ניר שלי, אבי ילדיי.

בטח היית שמח לשמוע שאנחנו מזכירים אותך כמעט בכל מפגש, תוהים איך אתה היית מתנהג בסיטואציות מסוימות. גליתי ואני מתפוצצות מצחוק כשניר מכניס לשיחה איזו הערה צינית, הומור שחור, או סתם יורד עלינו. אני כבר יודעת שככה בדיוק אתה היית נוהג, אילו היית איתנו.

כשאנחנו ביחד, זה מרגיש כמו משפחה גדולה. שתי אימהות, אבא אחד, זיוי האחות הגדולה, האחראית, המדריכה של כולם, סמל ומופת לקטנים, יובל איתי ומאיה המתבגרים החמודים, ילדים טובים, רציניים ומצטיינים, ושלושת הקטנים שלנו שמצטרפים בהרמוניה לכל החגיגה ונהנים מריבוי המשתתפים בה.

בטח היית שמח לשמוע,
שאנחנו מטיילים ביחד המון בשבילי הארץ. נוסעים למדבר, מקימים אוהלים, מדליקים מדורה לאור ירח, מכינים פויקה, מטיילים במסלולים מאוד מאתגרים, משתכשכים בגבים או סתם מזיעים בטיפוס על הרים. היית כל כך גאה רן, לראות איך גלית מעמיסה את האוטו בכל טוב, שקי שינה, מזרונים, ארגזי אוכל וציוד, אפילו את השולחן המתקפל המשפחתי שלנו היא אף פעם לא שוכחת..

כיף לנו כ"כ לטייל ביחד עם שבעת הילדים המופלאים האלה. בסוף כל טיול אנחנו טופחים לעצמנו על השכם ומתפארים על עוד טיול מוצלח שהוצאנו לפועל. גלית שואלת, מתי הטיול הבא? ודורשת לפתוח יומנים. "אני מכירה אתכם" היא אומרת, "אם לא נקבע, לא נצא".

טיולים, פיקניקים בשדות המושב, קפה של שבת בבוקר או ארוחת ערב שבת סביב שולחן ערוך וחגיגי. אמנם לא בקשר דם אבל אנחנו קשורים מאוד מאוד חזק למשפחה שלך. נהנים מהם אחד אחד, אוהבים אותם כל כך ואתה חסר. לעיתים אני מפליגה במחשבות, סקרנית לדעת איך היית משתלב בתוך הסרט הזה... יש לי תחושה שהיה לך מאוד נוח איתנו..

ולא רק בטיולים אנחנו איתכם, גם בארועי היומיום. היית גאה וודאי לדעת שגלית לא חוסכת מהילדים דבר, מתרוצצת בין הסעות, מקפיצה, מחזירה, מדלגת בין הכיתות כאשר קובעים ארוע ליובל ואיתי בו זמנית, ואני, מתבוננת בהערצה, מתנדבת למלא את מקומה כשלא יכולה להתחלק לכמה חלקים. כן, כן, היא לא מתלוננת, מחייכת וחיובית, מוסיפה על הדרך
איזו הערה צינית, הרי
אי אפשר בלי, טורפת את החיים בשתי ידיים. גיבורה אמיתית.

והילדים המתוקים שלכם גדלים מאושרים, בבית מלא אור, עשייה ושמחה. אתה כ"כ נוכח שם. הם בחרו בחיים. אתה יכול להיות מאוד מאוד גאה!

אני מרגישה שנפלה בחלקנו הזכות להיות קרובים, נהנים מכל רגע ביחד, גדלים ומתבגרים יחד, לומדים המון אחד על השני, וכן, גם לומדים מה הן פרופורציות נכונות
בחיים המטורפים שלנו. צר לנו שאתה לא איתנו רן, מבטיחים להמשיך לשמור על גליתי והילדים חזק חזק.