נאום לזכרו של רס״ן (במיל׳) רן כוכבא

רן, אמנם לא זכיתי להכיר אותך אישית, אבל על פועלך ומורשתך - גדלתי.

הטייסת זוכרת. 

זוכרת, ובאותה נשימה - לא עוצרת. 

אנחנו ממשיכים לפעול מסביב לשעון, לילות כימים, עומדים על המשמר - כדי להבטיח את החזון: ״להיות עם חופשי בארצנו״.  

רן, תרשה לי לספר לך מעט על הטייסת:

כן, עדיין אין סכו״ם במטבחון. 

עדיין צריך לחכות לרכב שייקח אותך מהתובלה לטייסת ביום כוננות ברמון. 

עדיין מכירים בעל פה כל צומת וצומת בעזה. 

כל מה שכתבת ב2005, באותו נאום מוכר שלך שהפך מאז לסמל - רלוונטי גם היום. 

בגדול - הכל אותו דבר. 

חוץ מדבר אחד, תוספת קטנה שהגיעה לא-מזמן לטייסת. בתך, יובל. 

תרשה לי לספר לך קצת על הבת שלך. 

יובל משרתת כפקידת מבצעים - בטייסת בה גדלת. 

יובל כמהה לדעת, ללמוד, להכיר ולשמוע. 

גם על התפקיד, אבל בעיקר - עליך. 

ביומה הראשון בטייסת, ניגשנו יחד למסוק ה״פתן״, כדי שהפקמ״ציות החדשות יכירו מקרוב את המכונה המופלאה שכל-כך אהבת. 

בסיום הסיבוב על המסוק, בעודה יושבת בתא הקדמי, שאלה אותי יובל: ״פה אבא ישב?״. 

הנהנתי לעברה, ועניתי: ״כן, ממש איפה שאת יושבת״.

מי שזכה להכיר אותך, מספר שהוא לא יכול שלא לראות את הדמיון ביניכם:

אם זה החיוך שלא יורד מהפנים, הגישה החיובית לכל משימה, החיבור העמוק לטייסת - יובל מזכירה אותך בכל פינה. 

מבטיח לך, שאם היית יורד למבצעים ורואה את יובל - היית גאה.

מקווה שאתה רואה אותה מלמעלה, מלא בגאווה, כי אני יודע שעם כל המראה, יובי מסתכלת למעלה - ומתמלאת בגאווה באבא. 

בשם טייסת 190 לדורותיה:

יהי זכרך ברוך.